כותבת את סיפור החיים שלי. גיליתי את הפייסבוק

לאחרונה מצאתי את הדרך ואת הנחישות לכתוב את סיפור החיים שלי. החלטתי לתעל את הכתיבה לפייסבוק, ולאפשר למעוניינים לעקוב אחר הרשימות, וללוות אותי בכתיבה.

כותבת פעמיים שלוש בשבוע, כול פעם פרק, תחת כותרת, המביאה אותי אל סיפורים והתבוננות, במי שהייתי, וגם לעיתים בזמן העכשווי.

במשך השנים הסיפורים נצברים. הזיכרונות מתרבים. רציתי לכתוב מזה הרבה שנים ודחיתי. עכשיו הגיע הזמן.
המסגרת שבחרתי, מאפשרת לשתף אנשים בתהליך. לא מחכה שהכול יבשיל, לא מנסה ללטש. החומר גולמי. מחבר אותי לעצמי.

פתחתי חלונות נוספים אליי- באמצעות פתיחת דפי פייסבוק. בדף האישי נותנת הצצה לפרקי הסיפור. מי שמתלווה לקריאה מלאה, מבקש להצטרף לקבוצה סגורה.
מוזמנים לתת מבט-        הדף שלי בפייסבוק                                                     זיכרונות-
תמונה מימי ילדותי

%d7%91%d7%aa-7

landscape  - painting

תמונת נוף שציירתי בצפון חלקות המושב, לפני הרבה שנים. העליתי לפייסבוק

מציצנות והצורך להיות חלק

עידן טיפוח האינדיבידואליות לא מחק את הצורך להיות חלק מקבוצת השתייכות.face
היכולת לדמיין דברים, (כפי שכתב יובל נוח הררי בספרו,) אפשרה חיבור אנשים לקבוצה, גם ללא הכרות אישית קרובה, ולענות על צורך בקרבה באופנים מגוונים (שלא בהכרח נותנים מענה מלא או מספק לצורך בסיסי זה).
הצורך להיות מחובר באופן כלשהו לגוף אנושי רחב יותר, לקבוצת שייכות המעניקה גם זהות אישית- אנושית, מתבטא בהרבה צורות.
הצורות מוכרות, אך הצורך שמניע את ההתנהגות האנושית לא פעם נסתר מהעין.
מה המחבר בין צפייה בסרטים, לצפייה בספורט, לצפייה בפרסומות, לקריאת ספרות ושירה לקריאת פוסטים, להמשיך לקרוא