הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

הכרה במוות
בשלב כלשהו בילדות המוקדמת ילדים מגלים את העובדה שהחיים סופם מוות. הם מוטרדים, ונוטים לשאול, ולתהות, לגבי הסבים, ההורים. ולגבי מה שיהיה, אם מישהו ימות. הילדים כנים וישירים, בשנותיהם המוקדמות.
אני לא יודעת עד כמה ילדים מוטרדים לגבי אפשרויות מותם הם. אבל הפחדים שמלווים לא פעם את הילדות, נראה לי שנובעים באופן כללי גם מההבנה של עובדת המוות.

(נזכרתי במחשבה שאין דבר כזה- חושך. חושך הוא העדרו של אור. אי אפשר להדליק חושך, אלא לכבות או למנוע אור. אם עושים הקבלה אולי אין דבר כזה מוות, אלא היעדרות של החיים. כשהם חדלים אנחנו קוראים לזה מוות.)

החברה שלנו מתקשה למצוא דרכים לשיחה על המוות. יש פחד, לעיתים פחד חזק, ורתיעה, שמובילים לזהירות בדיבור, הימנעות, שימוש במילים עוקפות, תוספת לחש כנגד עין הרע, או ברכה שתסתור את העובדה הצפויה והידועה.
לעיתים יש התרסה שמתבטאת בציניות, בבדיחות מקאבריות.

נראה שכדאי להתמודד במודע עם שאלת הדיבור על מוות, ולא רק במקרים שאנו צופים מותו של אדם קרוב, אלא כדבר משמעותי שכדאי למצוא דרך להתייחס אליו, בצורה שקולה ומאַזנת.
להמשיך לקרוא