אנחנו אורחים

א.
אנחנו אורחים במציאות הזאת
באים והולכים
אנחנו אורחים
לכמה שנים
הבה נסביר פנים.

ב.
החיים

מחלה סופנית ,
אפשר רק לדחות את הקץ .
כשלא כואב
חגוג אותם –
אל תחכה .
להמשיך לקרוא

מחשבות על מוות

יש לי הרבה מחשבות על מוות. מגיל צעיר. בטח לא רק לי…

flower

פרח

בבוקר של יום שלאחר טקס הלוויה בו נכחתי, שהיה ייחודי מרגש ומשלב צחוק ובכי,
התגלגלו לי מחשבות, שהתחילו כבר שם:

לא רוצה להיקבר בבית קברות. לא בארון, לא תחת מצבה.
צפוף בבית הקברות. המקום הולך לאזול. בשיטת הקבורה המקובלת כאן זקוקים לתפוס עוד שטח, עבור החיים, שעוד ימותו.
חושבת על הגוף במובן של פיקדון. השתמשנו, משתמשים, בסוף מחזירים. חשוב למחזר. בית קברות זו לא הדרך.
חשבתי על האפשרות של לצמצם את השאריות לצנצנת אפר.
שריפה ואיסוף האפר
בדקתי מה אני מוצאת בנושא זה בשיטוט מהיר באינטרנט. להמשיך לקרוא

חיים ומוות

יש מי שמאמין שמוות הוא סוף, ויש מי שמאמין שזה רק שלב מעבר, שלב בדרך לעולם הבא, או לגלגול הבא.
המטענים הרגשיים שצפים סביב ההיזכרות בסופיות החיים, קשורים במידה רבה במערכת האמונות לגבי מהות שלב זה.

Seedling of carob tree
סוף והתחלה

המחשבה על המוות כרוכה הרבה פעמים בפחדים.
פחד מהבלתי נודע באופן כללי.
פחד מהסופיות, מהפרידה.
ההורים והחברה מלמדים אותנו להיזהר, לשמור על חיינו. לקדש את החיים.
בתרבות בה גדלתי לא עוסקים במוות, אלא בבריחה מפניו, והתכחשות לכך שיגיע. לפעמים כותרת הספר "אישה בורחת מבשורה" שכתב דויד גרוסמן, נראה לי משקפת מצב אנושי כללי,
להמשיך לקרוא