שירים – מינואר – מרץ 2020

לא כתבתי הרבה שירים לאחרונה. ובכול זאת אחדים

מרץ אפריל- 2020 קורונה)

Pomegranate tree with lots of trunks and  with lots of new branches

צריך להיזהר מזהירות מוגזמת

מהירות מופרזת.
מפחדים
מתקוות.

צריך להיזהר
מאשליה מנחמת,
ממחשבה מקוממת,
מהתלהמות.
וגם מהתרוממות רוח.

ללכת בנחת
לאורך הנחל
לטבול בזרם.

בטוח-
שלווה תמיד,
עדיפה על
פחד.
~~~~~~~

 

IMG_20181223_152141

רוצה למות
לאט
אבל בלי פחד,
אני, המוות, ואתם,
כולנו יחד.
להתמסר, להשתחרר,
מבלי להתחכם.
לומר שלום
להתמוסס
אל תוך האין.

אולי לבד,
מבלי מילות פרידה,
עם אלוהים בלב
והכרת תודה.

אינני בודדה,
חוזרת להשיב ההפקדה,
על כול שבו זכיתי בחיי
אני מודה .

( עם אלוהים בלב
אינני בודדה
חוזרת להשיב ההפקדה
תוך הכרת תודה)

 

Landscape

מחכה לשעות של אור
לשמש שתפציע
בין העננים
תפזר חמימות טובה
לאחר ימים
של קור וגשמים.
מחכה לחסד האור
לאפשרות להרפות
להסיר קליפות.
שתמוסס את דאגותיי
שתפשיר
שתאפשר
יותר זרימה
יותר תנועה
להתמסר לרגיעה.

 

 

כול מי שבינתיים חיים,

Psidium cattleyanum
ששרדו את הדברים שמאיימים
על הקיום,
על הקיים.
כולנו
ניצולי הדברים שעלולים לקרות
אם
לא נזהרים,
או כי סתם קורים,
תרחישים אחרים.
בינתיים ניצלנו
בינתיים
נידונים לחיים,
לפחדים, לתקוות.
בינתיים,
פותחים לב לעולם,
זה לזה,
לאהבות.

Lettuce flowers
בינתיים
נאחזים, מרפים,
מתרסקים, לעיתים עפים,
נחים,
ושוב מתעייפים.
מנופפים
לאיום, או לשלום.
מקווים,
שיהיה גם מחר,
שיבוא עוד יום.

הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

הכרה במוות
בשלב כלשהו בילדות המוקדמת ילדים מגלים את העובדה שהחיים סופם מוות. הם מוטרדים, ונוטים לשאול, ולתהות, לגבי הסבים, ההורים. ולגבי מה שיהיה, אם מישהו ימות. הילדים כנים וישירים, בשנותיהם המוקדמות.
אני לא יודעת עד כמה ילדים מוטרדים לגבי אפשרויות מותם הם. אבל הפחדים שמלווים לא פעם את הילדות, נראה לי שנובעים באופן כללי גם מההבנה של עובדת המוות.

(נזכרתי במחשבה שאין דבר כזה- חושך. חושך הוא העדרו של אור. אי אפשר להדליק חושך, אלא לכבות או למנוע אור. אם עושים הקבלה אולי אין דבר כזה מוות, אלא היעדרות של החיים. כשהם חדלים אנחנו קוראים לזה מוות.)

החברה שלנו מתקשה למצוא דרכים לשיחה על המוות. יש פחד, לעיתים פחד חזק, ורתיעה, שמובילים לזהירות בדיבור, הימנעות, שימוש במילים עוקפות, תוספת לחש כנגד עין הרע, או ברכה שתסתור את העובדה הצפויה והידועה.
לעיתים יש התרסה שמתבטאת בציניות, בבדיחות מקאבריות.

נראה שכדאי להתמודד במודע עם שאלת הדיבור על מוות, ולא רק במקרים שאנו צופים מותו של אדם קרוב, אלא כדבר משמעותי שכדאי למצוא דרך להתייחס אליו, בצורה שקולה ומאַזנת.
להמשיך לקרוא

מחשבות על קורונה, פחד מהמוות, והתנהלות העולם

המצב המיוחד אליו נקלעה האנושות בעקבות הקורונה, מעלה מחשבות רבות.
ברצוני לשתף את נקודת המבט שלי.

קורונה- הפחד מהמוות, והפחד מהלא נודע

התרבות שלנו הביאה את הפחד מהמוות, לקדמת הבמה.
נותנים לפחד לנהל לנו את החיים.
כאילו לא נמות בסוף, כאילו המוות הוא לא הדבר היחידי הבטוח.

(אימת אי הידיעה- מנהלת את האנושות במשך שנות קיומה.
בגללה המציאו אלים, תפילות, טקסים.
להמשיך לקרוא

אנחנו אורחים

א.
אנחנו אורחים במציאות הזאת
באים והולכים
אנחנו אורחים
לכמה שנים
הבה נסביר פנים.

ב.
החיים

מחלה סופנית ,
אפשר רק לדחות את הקץ .
כשלא כואב
חגוג אותם –
אל תחכה .
להמשיך לקרוא

מחשבות על מוות

יש לי הרבה מחשבות על מוות. מגיל צעיר. בטח לא רק לי…

flower

פרח

בבוקר של יום שלאחר טקס הלוויה בו נכחתי, שהיה ייחודי מרגש ומשלב צחוק ובכי,
התגלגלו לי מחשבות, שהתחילו כבר שם:

לא רוצה להיקבר בבית קברות. לא בארון, לא תחת מצבה.
צפוף בבית הקברות. המקום הולך לאזול. בשיטת הקבורה המקובלת כאן זקוקים לתפוס עוד שטח, עבור החיים, שעוד ימותו.
חושבת על הגוף במובן של פיקדון. השתמשנו, משתמשים, בסוף מחזירים. חשוב למחזר. בית קברות זו לא הדרך.
חשבתי על האפשרות של לצמצם את השאריות לצנצנת אפר.
שריפה ואיסוף האפר
בדקתי מה אני מוצאת בנושא זה בשיטוט מהיר באינטרנט. להמשיך לקרוא