בלוג יומן- סוף ינואר . רגע לפני שהאביב חוזר

23.1.19.     הזמן שלי לכתוב הוא הבוקר. עכשיו.
הפעם לא יצאתי להאכיל את הירגזים, לקחתי לי זמן של שעה להישאר במיטה אחרי שהתעוררתי עם השמש בשש ורבע בערך, שומעת את שחרור השרשרת של הרכבים התפעוליים של המשק.

צליל השרשרת הוא פעמון הבוקר שלי, המבשר שהתחיל יום העבודה.
בשנים קודמות , שכבר מתרחקות להן היה זה צליל התנעת הפרגסון הישן, על ידי דודי י.
כשגרתי בבית הגדול, החניה היתה מול חדר השינה שלי, והצליל בא מהכיוון של חלון מערב הפונה לכביש.
כשעברתי לבית הקטן, והמוסך התגלגל לסדנה, הפרגסון עבר לחצר של של דודי, שחלון חדר השינה שלי , שבבית הקטן פונה לכיוונו. הצליל נמשך עוד כמה שנים ספורות. הפעם מכיוון מזרח. ואחר כך השתנו דברים. הטרקטור נמכר, וגם דוֹדי נפטר.
להמשיך לקרוא

כותבת את סיפור החיים שלי. גיליתי את הפייסבוק

לאחרונה מצאתי את הדרך ואת הנחישות לכתוב את סיפור החיים שלי. החלטתי לתעל את הכתיבה לפייסבוק, ולאפשר למעוניינים לעקוב אחר הרשימות, וללוות אותי בכתיבה.

כותבת פעמיים שלוש בשבוע, כול פעם פרק, תחת כותרת, המביאה אותי אל סיפורים והתבוננות, במי שהייתי, וגם לעיתים בזמן העכשווי.

במשך השנים הסיפורים נצברים. הזיכרונות מתרבים. רציתי לכתוב מזה הרבה שנים ודחיתי. עכשיו הגיע הזמן.
המסגרת שבחרתי, מאפשרת לשתף אנשים בתהליך. לא מחכה שהכול יבשיל, לא מנסה ללטש. החומר גולמי. מחבר אותי לעצמי.

פתחתי חלונות נוספים אליי- באמצעות פתיחת דפי פייסבוק. בדף האישי נותנת הצצה לפרקי הסיפור. מי שמתלווה לקריאה מלאה, מבקש להצטרף לקבוצה סגורה.
מוזמנים לתת מבט-        הדף שלי בפייסבוק                                                     זיכרונות-
תמונה מימי ילדותי

%d7%91%d7%aa-7

landscape  - painting

תמונת נוף שציירתי בצפון חלקות המושב, לפני הרבה שנים. העליתי לפייסבוק