בלוג יומן. לקראת יום הולדת 68

בחיים הכול עובר / השנים חולפות מהר                         13.3.19

השנים חולפות מהר- זה משהו שמגלים כשנהיים גדולים. עוד מעט יום הולדת , 68. בתחילת אפריל.

בילדות השנים עברו לאט, ובעיקר במסגרת בית הספר, שם הציפייה שלי לחופש הגדול היתה ברקע.
חופש היה משהו שצריך להתאפק ולחכות לו לאורך שנת לימודים ארוכה, שעבורי היתה מסע שיש לצלוח אותו, בשביל ימי החופש. השבתות, החגים, והחופש הגדול.
אולי הזמן הקצוב בילדות במסגרת בית הספר, מחולק למערכת שעות, היה מלכתחילה לא נכון.
הזמן מן הראוי שיזרום, מן הראוי שיהיה מקצב פנימי של ערות ושינה, של משחק, ודברים שצריך, של חיבור לעונות השנה.
עולם אבוד, שמתייקם כפוטנציאל לא ממומש ביקום מקביל, מחוץ לתרבות.

עדיין חולמת שאקח בעתיד זמן להתנסות בחוויה של לצאת ממודעות לזמני שעון ולתאריך מדויק.
להתנסות במקום זה בימים כמו שהם. להמשיך לקרוא

אוסף מחשבות וחשבונות נפש סביב סוף החיים. קובצו בשבוע האחרון

סוף החיים מתקרב מאז שנולדנו. עולים לרכבת החיים בתחנה כלשהי. מתי שהוא יורדים.

לארונה נפטרו כמה וכמה אנשים מבוגרים שהיו חלק מנוף המושב שלי. בחלק מהלוויות הייתי, פקדתי חלק מהמשפחות בשבעה.

המחשבות על סיום החיים צצות בי גם ללא גירויים כאלו. כשישבתי לכתוב מחשבות- עלו בראשי כמה דברים.

עלה בי רעיון, שכיוון שבלוויה מזכירים וזוכרים את כול הטוב שבאדם, הרי עדיף לעשות את הלוויה בעוד האדם יכול להיות נוכח ולשמוע…

וכך גלגלתי לי את המחשבה-
האם אני רוצה להיות בלוויה שלי עצמי?
להמשיך לקרוא

חיים ומוות

יש מי שמאמין שמוות הוא סוף, ויש מי שמאמין שזה רק שלב מעבר, שלב בדרך לעולם הבא, או לגלגול הבא.
המטענים הרגשיים שצפים סביב ההיזכרות בסופיות החיים, קשורים במידה רבה במערכת האמונות לגבי מהות שלב זה.

Seedling of carob tree
סוף והתחלה

המחשבה על המוות כרוכה הרבה פעמים בפחדים.
פחד מהבלתי נודע באופן כללי.
פחד מהסופיות, מהפרידה.
ההורים והחברה מלמדים אותנו להיזהר, לשמור על חיינו. לקדש את החיים.
בתרבות בה גדלתי לא עוסקים במוות, אלא בבריחה מפניו, והתכחשות לכך שיגיע. לפעמים כותרת הספר "אישה בורחת מבשורה" שכתב דויד גרוסמן, נראה לי משקפת מצב אנושי כללי,
להמשיך לקרוא