משפחת ההדסיים Myrtaceae

התכונה המייחדת את משפחת ההדסיים היא שחלקיהם מכילים בלוטות של שמן אתרי. לכן רבים מהם ריחניים, וניתן להפיק מהם שמנים ארומטיים. רבים מבני המשפחה ידועים כצמחים צופניים- צמחים שהדבורים  וחרקים רבים אחרים, ניזונים מהצוף והאבקה שלהם. בעונת פריחתם הם זוכים לביקורי חרקים רבים.

Common Myrtle

ענפים של הדס מצוי

אחד בלבד מבני המשפחה הוא צמח מקומי, הצומח בר בארצנו – ההדס המצוי.

כצמח בר הוא נדיר למדי בארץ. גדל בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובאזור מקורות הירדן.

אזור תפוצתו מארצות הים התיכון ועד הודו.

הדס מצוי הוא שיח המשמש בגינון, ונפוץ למדי בגינות. לעיתים כשיח העומד בפני עצמו, ולעיתים משמש כמרכיב בגדר חיה.

עליו קטנים וירוקים. הוא ירוק כול השנה, צמח חזק המסתפק במועט.ההדס פורח בקיץ ממאי עד אוגוסט. הפרח לבן.הפירות הקטנים שלו  מבשילים בסוף הסתיו, צבעם סגול כהה, ומכילים זרעים. קל להרבות אותו מזרעים. יש גם נביטה עצמית של הדסים בשכנות לשיחים בגינות.גידולו איטי, אך הוא מאריך שנים, ויכול להגיע לגודל של עץ קטן.

להמשיך לקרוא

גידול גויאבה מזרעים לאורך השנים האחרונות. שבסופו הפתעה-

גידול גויאבה מזרעים לאורך השנים האחרונות. שבסופו הפתעה-

במהלך השנים אני מנסה לגדל לעצמי שתילים של עצים למיניהם, וצמחים אחרים.

שתילי הגויאבה בעציץ, ריבוי מזרעים. לפני הפרדה לעציצים נפרדים.

הפעם רוצה לשתף מניסיוני מה שלמדתי לגבי גידול גויאבה מזרעים.

כששתלנו גויאבה, כזוג צעיר שרצה לגדל מגוון פירות בבוסתן, לצריכת המשפחה, קיבלנו שתיל מחבר, וזכרתי במעומעם שאמר שהכין את השתיל בעצמו בזריעה.

בבוסתן הראשון שנטענו, היו שני עצי גויאבה קצת שונים זה מזה, מהטיפוס שהופך צהבהב בהבשילו.

תוך הפרי לבן. עצים אלו סבלו במשך מספר חורפים מקרות, גודלם הצטמצם אך הם חיים וקיימים.

בתקופה שהילדים יצאו מהבית, התחלתי לעסוק שוב בנטיעות והרחבתי את היקף הכנת שתילים, דבר בו עסקתי במהלך השנים.

ביקרתי מישהו ביישוב שכן, והוא סיפר שיש לו גויאבה עם פרי קטן, אך טעים, ללא ריח. העץ היה קיים בגינה כשעברו לגור בבית זה. עלה רעיון שאנסה לגדל מזרעים את טיפוס הגויאבה שבגינתו.

אספתי פירות שנשרו לקרקע, ואיתם עשיתי את הניסיון.

פרי הגויאבה מכיל בתוכו קטע מתוק, ורך, אך מרובה זרעים.

את הזרעים פיזרתי בעציץ וכיסיתי באדמה.

להפתעתי- היתה נביטה טובה, ותוך כשנה היו לי שתילים שניתן להעתיק לאדמה.

כשראיתי כמה קל להכין שתילים, לקחתי פירות משני עצי הגויאבה הוותיקים שלי, שלא שגשגו במקומם, וזרעתי גם מהם.

מרוב התלהבות על שפע השתילים, נטעתי די בצפיפות שורת עצים, משלושת המקורות השונים, בחלקה שהפכה לחלקת בוסתן ניסיוני, מסרתי שתילים, ואף שתלתי עליד גן ילדים, כי ידעתי שפרי זה יבשיל בהתחלת שנת לימודים חדשה.

הגויאבות שהרבתי ממה שגידלתי אצלי- הוציאו פרי ממש דומה לפירות בעצים מהם הגיעו הזרעים.

הגויאבות מהעץ שממנו הבאתי פירות בגלל שחשבנו שהוא מיוחד- הפתיעו בכך שהיו גויאבות רגילות, גם בגודלן, וגם עם הריח האופייני, שאהוב עליי (אך לא כולם אוהבים).  

למדתי שגויאבה הוא עץ קל לריבוי, מתפתח מהר, ולעיתים נותן פרי כבר בשנה השלישית.

במשך מספר שנים נהנינו מפרי הגויאבה, ואם הקפדנו לכסות ברשת נגד מזיקים, גם היו לנו פירות לא נגועים.

לאחר כמה שנים, התיידדתי עם גנן שהביא לי שתילי גויאבה ממשתלה- גויאבה ורודה- וגויאבה ננסית.

מהגויאבה הננסית התלהבתי, מאחר שנתנה פרי לפני הגויאבות הוותיקות, והצמחים היו קומפקטיים. (מה שהתברר שלא כך הוא לאורך זמן- העצים הולכים וגדלים, ועונת ההבשלה, לאו דווקא מקדימה).

הגויאבה הננסית ירוקה בחוץ, וורודה בפנים.

שאלתי את הגנן האם ניתן להרבות את הזן הננסי מזרעים-

התשובה היתה- שזה אפשרי, אך רק חלק מהשתילים שיצאו יהיו של גויאבה ננסית, והשאר- יהיו בגודל רגיל.

הגויאבה הננסית נבדלת בצורת העלים- הם צפופים ובעיקר צרים .

אכן זרעתי, ויצאו שפע שתילים, במהלך התפתחותם התחלתי להבחין בשונות, והפרדתי את אלו שנראו עם עלים צרים, משאר השתילים.

את השתילים שנראו רגילים, חילקתי במתנה, ושלושה שתלתי אצלי, בבוסתן הרחוק.

אחד מבין השלושה התבלט בצבע אדמדם שהיה לעלים שלו. ממש עץ בצבע אחר.

אחד העצים עשה לפני שנה פרי ירוק בחוץ, וורוד בפנים- פרי משובח גדול ועשיר טעם.

בשנה הזו, שנת ההנבה השניה- הפרי בגודל רגיל, ואף ראיתי שכדאי לדלל חלק מהפרי, כדי שיגיע לגודל טוב.

השנה ראיתי שגם הגויאבה אדומת העלים חנטה פירות, וצבעם כהה, נוטה לשחור- תהיתי מה יהיה טיבם.

עכשיו הבשילו- חלק מהפירות.

————–

צמחים אותם מרבים מזרעים בהחלט יכולים להיות שונים זה מזה, כמו אחים לאותם הורים- שנושאים גנים שונים, וההבדלים ביניהם ברורים לעין.

גידול מזרעים יכו להביא לתגליות, ולפתוח זנים חדשים.

גידול גויאבה מזרעים קל, אך התכונות יכולות להיות שונות, ובעיקר אם מדובר על זן שפותח באמצעות הכלאה בין צמחים .האם הגויאבה אדומת העלים תמשיך לשגשג?

מה הפוטנציאל שלה- זאת מקווה ללמוד בשנים הבאות.

צמחי גויאבה נוטים להתחדש אחרי חיתוך, ואף לשרוד לאורך שנים.

נראה לי שניתן לשלב אותם כצמחי נוי, עם גיזום סדיר, כמו שיחים בגדר חיה.

רעיון שכדאי לבדוק.

צבע העלים משתנה בעונות המעבר- ובכך יכולה להיות לגויאבה תרומה כצמח נוי.