הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

הכרה במוות
בשלב כלשהו בילדות המוקדמת ילדים מגלים את העובדה שהחיים סופם מוות. הם מוטרדים, ונוטים לשאול, ולתהות, לגבי הסבים, ההורים. ולגבי מה שיהיה, אם מישהו ימות. הילדים כנים וישירים, בשנותיהם המוקדמות.
אני לא יודעת עד כמה ילדים מוטרדים לגבי אפשרויות מותם הם. אבל הפחדים שמלווים לא פעם את הילדות, נראה לי שנובעים באופן כללי גם מההבנה של עובדת המוות.

(נזכרתי במחשבה שאין דבר כזה- חושך. חושך הוא העדרו של אור. אי אפשר להדליק חושך, אלא לכבות או למנוע אור. אם עושים הקבלה אולי אין דבר כזה מוות, אלא היעדרות של החיים. כשהם חדלים אנחנו קוראים לזה מוות.)

החברה שלנו מתקשה למצוא דרכים לשיחה על המוות. יש פחד, לעיתים פחד חזק, ורתיעה, שמובילים לזהירות בדיבור, הימנעות, שימוש במילים עוקפות, תוספת לחש כנגד עין הרע, או ברכה שתסתור את העובדה הצפויה והידועה.
לעיתים יש התרסה שמתבטאת בציניות, בבדיחות מקאבריות.

נראה שכדאי להתמודד במודע עם שאלת הדיבור על מוות, ולא רק במקרים שאנו צופים מותו של אדם קרוב, אלא כדבר משמעותי שכדאי למצוא דרך להתייחס אליו, בצורה שקולה ומאַזנת.
להמשיך לקרוא

טענות

משתדלת להשתחרר מהטענות שלי

How you look

מה הסיפור?

הטענות טעונות הרבה אנרגיה. אנרגיה מכבידה.
כובד משקל הטענות חוסם אותי. מפריע לי למצוא את דרכי.
מעמיס עלי.
יש לי אשליה שאם אטיל את טענותיי על מישהו אחר, זה יקדם משהו.
אבל זה רק מכביד. עלי, על האחר. חוסם.
טענות טעונות אנרגיה שלילית.
כדי לנוע, או כדי לנוח, זקוקה לאנרגיה מטיבה, רכה, נעימה, שמחה.
הכעס יכול להניע אותי, אבל הכיוונים שיראה לי לבטח יטעו אותי. יסכסכו את דרכי.
להמשיך לקרוא

בין שישים ושש לשישים ושבע- בדרכי החיים

המכונה המופלאה, והנשמה   18.11.17

The seeds are ready

הזרעים מוכנים

בתוך המכונה הזו
ההולכת ומתבלה
בתוך המכונה המופלאה הזו,
ההולכת ומתכלה
יושבת לה נשמתי, צעירה לנצח,
חוששת מהיום בו הזקנה והכליה
יגעו גם בה,
מהיום בו תאבד את צלמה.

רוצה לפרוח מגופה בטרם
תֹאבַד.
אין מה להישאר בעולם הזה לעד. להמשיך לקרוא