הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

הכרה במוות
בשלב כלשהו בילדות המוקדמת ילדים מגלים את העובדה שהחיים סופם מוות. הם מוטרדים, ונוטים לשאול, ולתהות, לגבי הסבים, ההורים. ולגבי מה שיהיה, אם מישהו ימות. הילדים כנים וישירים, בשנותיהם המוקדמות.
אני לא יודעת עד כמה ילדים מוטרדים לגבי אפשרויות מותם הם. אבל הפחדים שמלווים לא פעם את הילדות, נראה לי שנובעים באופן כללי גם מההבנה של עובדת המוות.

(נזכרתי במחשבה שאין דבר כזה- חושך. חושך הוא העדרו של אור. אי אפשר להדליק חושך, אלא לכבות או למנוע אור. אם עושים הקבלה אולי אין דבר כזה מוות, אלא היעדרות של החיים. כשהם חדלים אנחנו קוראים לזה מוות.)

החברה שלנו מתקשה למצוא דרכים לשיחה על המוות. יש פחד, לעיתים פחד חזק, ורתיעה, שמובילים לזהירות בדיבור, הימנעות, שימוש במילים עוקפות, תוספת לחש כנגד עין הרע, או ברכה שתסתור את העובדה הצפויה והידועה.
לעיתים יש התרסה שמתבטאת בציניות, בבדיחות מקאבריות.

נראה שכדאי להתמודד במודע עם שאלת הדיבור על מוות, ולא רק במקרים שאנו צופים מותו של אדם קרוב, אלא כדבר משמעותי שכדאי למצוא דרך להתייחס אליו, בצורה שקולה ומאַזנת.
להמשיך לקרוא

מסרים חדשים ושינוי תודעתי – יצרו מציאות חדשה

אני מאמינה שהגיע הזמן לספר לילדים וגם לעצמנו סיפור חדש, אחר, עלינו ועל העולם.
קשה לי להאמין שמישהו ממש מרוצה מהעולם מבחינת ההתנהלות של האנושות.

אני מאמינה שסיפור חדש, אחר, יוכל לבנות מציאות אחרת. (אפשר לטוב, ואפשר לרע).

אנחנו מופעלים על ידי הסיפורים עליהם גדלנו ולאורם התחנכנו.
בהמשך אנחנו ממשיכים לצרוך סיפורים המובילים אותנו, דרך התקשורת, והפרסומות.
אלו סיפורים לא מוצלחים. הם לא עושם טוב בעולמנו.

אני מחפשת סיפור חדש שיצור את המציאות אליה אני שואפת,
מציאות של עולם אחד, עם אכפתיות אנושית לכולם,
עם לקיחת אחריות אישית, עם אהבה, והבנה רחבה למשמעות של דברים ותהליכים.

אנחנו על סף האפשרות לפעול כעולם אחד, הרמוני.
להמשיך לקרוא