הכול עתיד לחלוף
זה גם מרגיע
וגם מכאיב
הכול זמני
כמו הפריחה של האביב.
להיאחז ברגע,
ובו להירגע.
הכול חולף ממילא
אז למה דאגה?
הרגע שקיים,
עכשיו – נצחי.
המתמסרים לרגע,
מנצחים-
את הכאב,
והפחדים,
את אי הודאות.
אנחנו כאן לרגע,
ובסופו נמות.
בחוץ פורחים
החרציות והפרגים.
סיפן וציפורנית,
דרדר גדל הפרח.
המשמש התכסה שוב
בעליו הירוקים,
השמים שוב כחולים,
ושמש,
וחמים.
ורשימות של משימות
אצלי נערמות,
בקצב של
פרחי
אביב.
נכתב ב3.5.20.
נשכח בין דפי הרשימות של משימות הימים ופתאום התגלה
