ארטישוק ירושלמי – הוא חמנית הפקעות Helianthus tuberosus

ארטישוק ירושלמי – הוא חמנית הפקעות Helianthus tuberosus

Jerusalem artichoke-   tubers

ארטישוק ירושלמי- פקעות שטופות ומוכנות לשיווק

ארטישוק ירושלמי כמאכל- אלו פקעות לבנבנות, מאורכות או מסועפות. מאכל מיוחד, עונתי,
ופחות מוכר מאשר תפוחי האדמה והבטטה.
יש לו אוסף שמות וכינויים-
"תפוח אדמה ירושלמי", "בטטה קֶסְבִּיָיה" "טופינמבור " (TOMBINAMBUR) ועוד.
הצמח הוא מין מיוחד של חמנית- הנקרא חמנית הפקעות. מקורו בצפון אמריקה.
(גם מקור החמנית המשמשת לגידול גרעיני מאכל מאותו חלק עולם).
הפקעות המשמשות למאכל צומחות בין שורשי הצמח.

הגידול של חמנית הפקעות פשוט, ונעשה מפקעות של הצמח. השתילה באביב, האסיף בסתיו ובחורף.
זהו שיח המגיע לגובה אדם ויותר, דמוי חמנית נוי, שיח מסועף מרובה פרחים, עם פריחה סתווית.
כאשר הפרחים נובלים זה הסימן לחפש את הפקעות המסתתרות בין השורשים. לשם כך נהוג לעקור את הצמח עם השורש.      בהגיע החורף הצמח מתייבש.

בעונת הצמיחה שלו הצמח יכול לשמש כגדר חיה עונתית, או כשיחי נוי. לרוב הוא מתחדש מעצמו באותו המקום בו צמח בשנה שעברה, מהפקעות שבאדמה.
להמשיך לקרוא

בלוג יומן – נראה שהחורף בפתח

7.12.19
מזג האוויר מתקשה להחליף עונה, מסתיו לחורף. לפעמים גם לאחרונה הציג ימים קיציים למדיי.
ע. שמטפלת בי לעתים בדיקור ועוד דרכים לא ברורות לי, אומרת שאני יסוד עץ (לא מפתיע, לאור כול הציורים הנטיעות והכתיבה שלי, שסובבים סביב עצים), ושהעיכוב של כניסת החורף מערער בי משהו.
בינתיים עדיין מרגישה שאינני במיטבי, עם הצטננות נגררת, ועייפות מצטברת.

בחלון הבוקר, הצמרת הרחוקה של הברוש התמלאה ציפורים, וקריאותיהן. למעלה בקצה הענף הקרח שבצמרת היה בברור עורב, מי היו האחרות לא זיהיתי.
לאחרונה הדרורים החלו לבוא , (חדש לי,) לאכול מאגוזי הפקאן שאני מפצחת על הרחבה מול החלונות של הבית, והירגזים הופיעו שוב, אך כאילו יותר נדירים. הם נעלמו מתי שהוא בקיץ, כשהטריות של אגוזי הפקאן לא היתה במיטבה. לא יודעת האם זו הסיבה. בשלב מסוים אכלו שם רק הנמלים, אז חדלתי לפצח, עד לפני כחודש, כשהתחלתי לאסוף אגוזים טריים.
הדרורים נוחתות על ענפי העץ בכבדות ביחס לירגזים, שתנועתם קלילה כריחוף עלה .
להמשיך לקרוא

שירים שלי מהספר סימני דרך

הספר סימני דרך, נדפס בהוצאת סער ב1998.  חזרתי לדףדף בו, והחלטתי לפרסם שירים שמתקשרים למה שאני מעלה לבלוג היום- במדור "בלוג יומן".
השירים נכתבו כשהייתי בשנות הארבעים לחיי, מבררת לעצמי מחדש איזה אדם אני.

 

shadows

צללים ואור

הזיכרון
מחוברת אל כל
הזיכרונות שלי ,
מחוברת
דרך הזיכרונות שלי .
בלי הזיכרון –
מי אני ?


מורכבות

יש בי בור,
בור
מלא פחד ,
פחד מטורף ,
שצורח בי .

יש בי
מעין של אור ,
אור מנחם ,
מפכפך בקירבי . להמשיך לקרוא

ליפה – לופה – צמח מיוחד ממשפחת הדלועיים

הליפה- לופה – על הצמח וגידולו
סוג: לופה Luffa aegyptiaca / Luffa cylindrica

Peeled dry fruit of Luffa

פרי יבש של לופה בתהליך קילוף

הליפה שייכת למשפחת הדלועיים, וצורתה מזכירה מלפפון, אבל מהר מאד הופכת למעין מלפפון ענק, שלבסוף הופך לפרי יבש שבתוכו רקמה ספוגית יציבה למדי. החלק הספוגי שימש כספוג רחצה .
אני מגדלת את הליפה מכמה סיבות:
1. זהו מטפס עם צמיחה נמרצת, ומקשט את סביבתו.
2. פריחת הליפה מאד משמעותית, ובולטת בצבעה הצהוב. עונת הפריחה – סתיו, עונה בה פריחה שופעת נדירה יחסית.
3. הפירות מעניינים בצורתם, והופכים לספוג "ליפה" בהבשלתם. מוסיפים עניין, וקצת מצחיקים.
4. נוסטלגיה, צמח שזכרתי מילדותי המוקדמת, ואחר כך נעלם מהסביבה.

הליפה נובטת בקלות מזרעים. נוטה לזרוע את עצמה. הפרי מתייבש ופותח מעין פקק שנמצא בתחתיתו, ומתנדנד ברוח, וכך מפזר זרעים.

להמשיך לקרוא

כן לכבוד הדדי ואהבה – לא לאלימות

כן לכבוד הדדי ואהבה    לא לאלימות

ברור לי מעל כל צל של ספק ששימוש באלימות ובמלחמה אינם הדרך הנכונה והראויה לפתרון בעיות.אלימות מכל צד שהוא , אינה מוצדקת, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה.

האנושות נמצאת בתהליך אבולוציוני ארוך של היווצרות אנושות תבונית, היכולה לעצב את חייה, בעזרת חשיבה ופתוח אמצעים התומכים בקיום.

המלחמות הנן שריד לתקופה הפרימיטיבית, בה היה צורך להיאבק על החיים, מול חיות טרף,ובה לא חלו חוקים אנושיים מלאים על מי שמשתייך לקבוצה אנושית אחרת.

אלימות מנוצלת על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים , בתחומים שונים, כדי להשיג כוח ומעמד.

היא מנצלת את רוב האנושות וגורמת נזק, שממנו מעטים,בעלי אינטרסים, יוצאים נשכרים, ומחזקים את מעמדם, על חשבון סבלם של רבים.
להמשיך לקרוא