כתיבה אומצה על ידי ככלי ביטוי בשנות נעורי, וחיפשתי את דרכי בכתיבה. מתוך שעיסוקי תמיד היו רבים, היה נוח לי לכתוב בתבניות קצרות, שאינן מצריכות השקעת זמן רב.
הכתיבה היתה עבורי כלי להתבוננות פנימית, וכלי עזר לצמיחת מודעות. מעלה שירים שנכתבו במהלך התקופה שמנעורי ועד היום
לעת זיקנה קיבלתי עיניים חדשות סקרניות יותר כול בוקר. סופגת, לא שופטת עיניים אוהבות מן הווית חיים פתוחה. וטוב איתה לחיות עצמאות מחשבתית זהו כח שכדאי להכיר. עבודה עם המח, אך גם עם החוויה האישית. עוצמה ריגשית, לשלב עם הלב, לייצב עם הראש. להעז (גם לחשוש גם לחשוב). לסמוך על עצמי, על הקול הפנימי, להיטיב …
ההגדרות בונות גדרות, המסגרות סוגרות אנחנו נותנים ל"הם" את הכוח, אנחנו מקשיבים לשטיפת מוח. אחנו שָׂמִים אותם מורַמים, אנחנו תמימים, ונהיים מְרומים, אנחנו רדומים ומסרבים עיניים לפקוח. אנחנו לכודים במשחק של אנשים, במשחקי התודעה, שם מתרחשים מאבקי הכוח. הם ואנחנו- גם זה בילבול מוח. כולם אנשים, אם היו ערומים, היינו רואים זאת ברור כאור יום. …
אנשים במדרכות אנשים עם כלבים, עדיין הולכים במדרכות, בטיילת, בשבילים שבגנים. וגם אנשים עם ילדים קטנים עדיין הולכים במדרכות. אנשים שעושים ספורט יוצאים, אך לא פנויים לתקשורת. השאר עסוקים בבתים, במשרדים, במחשב. כמה תקשורת חברתית אקראית מזדמנת בימינו? מכוניות חולפות על פני. אנשים סגורים בפנים. מנוכרים. הרבה בדידות יש בחיי המבוגרים. פנים מאירות יש יותר …
כול יום הוא יום חדש כול יום יש לי סיפור אחר לספר. אם תפגשו את אתמול, מסרו לו ד"ש, היום אני בעולם אחר. משהו בי השתנה הלילה, ולא יודעת מה, ומה עבר עלי. כול יום הוא הרפתקה, וכשאביט למעלה שמיים אחרים, וכך האדמה. הכול שונה ומשתנה, אני בתווך בין החדש והמוכר. ~~~~~ מחר יהיה שוב …
בבית משתבללת לי בבית משתבללת לי אל בין ארבע קירות סוגרת וילונות ומכבה את האורות, היום הרגשתי שבירה וחשופה. הבית לי מקלט, שם יש מיטה ויש שמיכה, שם מתכנסת לי בחמימות גופי הקט על המיטה בין השמיכות הבית הוא מקלט, שומר עלי מפני הרעשים שיש בחוץ. לנשום לי קצת בשקט עם עצמי זה כה נחוץ. …
סוף קיץ העלים עוד ירוקים עוד לא שלכת. קרירות בלילה, הבקרים עודם חמים. ירח מלא של תמוז, אתמול היה תלוי מלמעלה. ענבים כהים של סוף קיץ, השאירו כתמים אדומים בתחתית הארגז. צילמתי – אדום, ודביק. חום הקיץ, עודנו מעיק. בכול זאת, כול יום מתקצר, עוד מעט, הזמן לא עוצר, בין שבת לשבת מתחלפים הימים …
בדרך למחר בדרך למחר צריכה לצלוח את הלילה, ואת החלומות שיפקדו אותי. מחר יגיע כנראה, ואתעורר לי במיטתי. שוב לחזור לדברים מוכרים. שוב לבחור : במה אמלא את יומי, במה אמלא את בטני, ומה מחשבות אגלגל במוחי זה מחר. ועכשיו מאוחר. לפעמים מתקשה להרדם, לרוב צונחת סחוטה, לפנות בוקר לרוב, משהו מציק, בבטן, בראש, לקראת …
אני בן אדם של חלומות אני בן אדם של מעשים רוב היום חולמת רוב היום עסוקה בלהגשים, דברים שחלמתי, מממשת. במו ידי. רוצה להשאיר בעולם הזה, עקבות של צעדי. אני בן אדם של תכנון ואלתור. אני בן אדם של עיקשות וויתור. העולם שלי, הקטן: כרם בוסתן, חורשה, צינורות השקיה וצמחים. משתלה, ומחזור העונות. מנהלת אותי, …
21.3.22 אני רוכשת הרגלים חדשים במחיר פרידה מהרגלים ישנים. בתקווה שיהיו לי לעזר. נראה שנחוץ להחליף הרגלים כול כמה שנים. לפחות את חלקם. גם הרגלים נושנים. כול מיני הרגלים, מכול מיני שנים. דברים משתנים, ויש הסתגלות. האם יש מסוגלות- לסגל את החדש? להרגיש בו נוח ממש? 22.3.22 אהבה עולמית, קוסמית, יקומית הוא צורך קיומי. אהבה …
אנחנו בקו התפר בין האתמול למחר, אנחנו בקו התפר בין העתיד לעבר. הקו הוא הגשר הצר עליו חייבים לצעוד, נוטים ליפול לעבר או אל העתיד למעוד. אנחנו הגשר הצר. אנחנו על הגשר הצר. בונים , ומשנים אנחנו זוכרים, אנחנו מתַכננים, ובין לבין גם חיים ומשתנים משנה לשנה, כבר הרבה שנים… משנים, את תפיסת ההווה הצר, …
