כן לכבוד הדדי ואהבה – לא לאלימות

כן לכבוד הדדי ואהבה    לא לאלימות

ברור לי מעל כל צל של ספק ששימוש באלימות ובמלחמה אינם הדרך הנכונה והראויה לפתרון בעיות.אלימות מכל צד שהוא , אינה מוצדקת, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה.

האנושות נמצאת בתהליך אבולוציוני ארוך של היווצרות אנושות תבונית, היכולה לעצב את חייה, בעזרת חשיבה ופתוח אמצעים התומכים בקיום.

המלחמות הנן שריד לתקופה הפרימיטיבית, בה היה צורך להיאבק על החיים, מול חיות טרף,ובה לא חלו חוקים אנושיים מלאים על מי שמשתייך לקבוצה אנושית אחרת.

אלימות מנוצלת על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים , בתחומים שונים, כדי להשיג כוח ומעמד.

היא מנצלת את רוב האנושות וגורמת נזק, שממנו מעטים,בעלי אינטרסים, יוצאים נשכרים, ומחזקים את מעמדם, על חשבון סבלם של רבים.
להמשיך לקרוא

ללמוד להתייחס לכדור הארץ ולמצבו, כמטרה חינוכית מרכזית

ברקע האקטואליה נמצאים "המרד בהכחדה" , מאבקים סביב נושא ההתחממות הגלובלית, השימוש בפלסטיק ותוצאותיו, הכחדת מינים ועוד.

כיוון אחד הוא מחאה, וקריאה לגופים בעלי הכוח לקחת אחריות לתיקון.
אני לא מאמינה בכיוון זה ככיוון מספק ממנו יגיע הפתרון. אני מאמינה שהפתרון צריך להגיע מלמטה, מאיתנו האנשים. כדי שזה יקרה- יש להנחיל את המודעות לנושאים הקשורים לשינוי גם באמצעות מערכת החינוך.

נראה שכול אחד צריך לבחון את עצמו, את אורח חייו, והרגלי החיים והצרכנות שלו.
אם היו נמנעים מצריכת משקאות בבקבוקים- לא היו בקבוקים של פלסטיק וזכוכית מצטברים בים וביבשה.
אם אנשים היו באים לקנות מוצרים ברשתות השיווק עם אריזות רב פעמיות מהבית, באופן עקבי, כמות השקיות היתה מצטמצמת פלאים.
המִחזור הוא פתרון מאד לא מספק, וכרוך בזיהום.
מניעה במקור היא הכיוון הנכון. הימנעות.
האם עלינו לבקש מהממשלה לאסור על מכירת שקיות? או לאסור על עצמנו לקחת שקיות?
האם עלינו להילחם בפלסטיק- או להציב מול עינינו מטרה ברורה- למצוא חומרים שיחליפו את הפלסטיק, ממקור מתחדש, צמחי, שייצור חומרי הגלם יתרום לסביבה במקום לפגוע בה? שההתכלות שלהם תתרום לסביבה, ולא תפגע בה- כמו שקורה בטבע, עם פסולת צמחית, המעשירה חזרה את האדמה?

נחוץ לאתגר את המהנדסים והכימאים לבנות תהליכי ייצור לא מזהמים. להמשיך לקרוא

ציור ואומנות כמשל לחיים

עלה על דעתי, שמי שמצייר מודל שניצב מולו, עצם, או נוף,

painting

דמות של ילד

מצייר את המראה שבו הוא מתבונן באופן ייחודי לו.
ייחודי לפי כישוריו ונקודת מבטו.
כיתת ציור שחבריה יושבים יחד ומציירים, ייצרו כול אחד תמונה שונה, גם אם בפניהם נמצאת אותה דמות כמודל, אותו חפץ או אותו נוף.
אנחנו בונים את חיינו בהשפעת מודלים –
דוגמא אישית מהבית, דמויות שהשפיעו עלינו. רעיונות שגדלנו לאורם.
לפעמים אנו בוחרים להתנער ממודלים קיימים.

אנשים נוטים לסגנונות שונים גם באופן בו הם בונים ומעצבים את חייהם:
להמשיך לקרוא

התבוננות על בני אדם בתרבות שלנו

מהי דמותו של האדם-

Gazania

גזניה (פרחי שמש) צמח נוי

ערום, או לבוש?
ואם לבוש, מה הסגנון, מה המסרים? ואם ערום- האם מקועקע, ומקושט?
דמויות אנוש בתרבויות שונות, בתקופות שונות, מופיעות במגוון צורות ואופנים.

האדם תמיד ערום מתחת לבגדים, והנו מערכת ביולוגית מורכבת, שרוב תפקודה אוטונומי, ומעוט תפקודיה בשליטה.
המבנים עליהם הכול בנוי הן מערכות ביולוגיות. התפקוד מבוסס על המערכות.
מערכת החשיבה, השתלטה על המרחב של הדימויים. מנהלת את הפרטים האנושיים. מסובכת, ומסבכת.

המארג החברתי מבוסס תכנות מולד, של צורך בחיברות, בקשר, בנוכחות של זולת בחיינו. הרבה נוכחויות. דיאלוגים, רגשות, סיפורים, שיתופים, מסרים.
מזקקים מכול זה זהות, ותמונת עולם, יוצרים תפישות, אמונות, כללים.
בונים מערכות יחסים.
נאחזים במה שידוע ובמוכר.
וגם משנים ומשתנים. להמשיך לקרוא

על גברים ונשים ועל מה שביניהם- מנקודת מבטי

מקור הבעיות ביחסים של גברים ונשים, ביחסם לעצמם וביחסם אלו לאלו, כמו בהרבה תחומים בחיים- מצוי בסיפורים שלמדנו לספר לעצמנו.

Galls of  oak

עפצים שונים של עצי אלון

אני מאמינה מאד שהפרשנות שלנו למציאות קובעת כיצד נרגיש ונתנהג.

תינוקות אנושיים נולדים עם מגוון איברים, הדומים במידה רבה, ונחלקים ל"בנים ובנות" על פי איבר המין. לבנות חריץ, ופתח נוסף, שמוביל לנרתיק ורחם.
לבנים בליטה- פין. ושק אשכים.
איברים אלו נועדו להתאים זה לזה כדי שישמשו לרביה מינית, כפי שהתפתחה במהלך שנות אבולוציה.

כאשר נכנסו סיפורים ככוח לניהול החברה ולשליטה, כאשר אנשים למדו להעביר מסרים מורכבים ורעיונות מופשטים, הוכנסו גם בושה ואשמה לתרבות, ככוח לניהול ושליטה, והפכו את היחס להרבה פנים של החיים , ליחס המלווה בסיפור, ומושפע ממנו.
ביניהם את היחס לפעילות המינית, ולאברי המין.
עד שהמילים השתכללו והסיפורים החלו לנהל את חיי האנשים, המיניות ושאר תפקודים היו מונעים על ידי דחפים מולדים.

הסיפור של הגרוש מגן עדן, מתאר את השינוי שחל ביחס לגוף ולתפקודו, ומסופר בבראשית פרק ג':   ז. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.

ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.
י וַיֹּאמֶר*, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. (*אדם. ( יא וַיֹּאמֶר–מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; ….
מישהו הגיד לאנשים כי ערומים הם, והפך את זה לעניין בעייתי. ההתנהלות הטבעית הפכה למודעת וסביבה נבנו סיפורים.
לא די שהערום הוגדר כמצב שאינו טבעי, אלא הפך בתרבות עניין לעסוק בו, והולבשו עליו כללים ואף איסורים (לא בכול התרבויות אך כן ביהדות ובנצרות ובאיסלם)
חוקים חברתיים משמשים ככלי לשליטה. איסורים וסיפורים הם חלק ממערכת ניהול ושליטה.
להמשיך לקרוא