מחשבות על מוות

יש לי הרבה מחשבות על מוות. מגיל צעיר. בטח לא רק לי…

flower

פרח

בבוקר של יום שלאחר טקס הלוויה בו נכחתי, שהיה ייחודי מרגש ומשלב צחוק ובכי,
התגלגלו לי מחשבות, שהתחילו כבר שם:

לא רוצה להיקבר בבית קברות. לא בארון, לא תחת מצבה.
צפוף בבית הקברות. המקום הולך לאזול. בשיטת הקבורה המקובלת כאן זקוקים לתפוס עוד שטח, עבור החיים, שעוד ימותו.
חושבת על הגוף במובן של פיקדון. השתמשנו, משתמשים, בסוף מחזירים. חשוב למחזר. בית קברות זו לא הדרך.
חשבתי על האפשרות של לצמצם את השאריות לצנצנת אפר.
שריפה ואיסוף האפר
בדקתי מה אני מוצאת בנושא זה בשיטוט מהיר באינטרנט. להמשיך לקרוא

זיכרונות

אוסף הזיכרונות שלי גדול, וממשיך לגדול.

Old tree

גזע עץ

כמו אמא שלי, זוכרת את עצמי מגיל ממש צעיר, ובהמשך – לאורך השנים.
יש בי אוסף של תמונות, ריחות, טעמים, מנגינות. חוויות.
וכמובן אוסף של אנשים. מה אמרו לי, מה הרגשתי. מה חשבתי.
זוכרת את המחשבות, את הפרשנויות שלי למציאות. את ההתנהלות שלי. את מערכות היחסים שלי עם הסביבה. מה החצנתי, מה הסתרתי. אוסף מורכב ביותר.
נכון, אלו שברי דברים, קטעים נבחרים, אבל יש בי אוצר שלם. אוצר-, מהשורש א.צ.ר שפרושו אסף, אגר. צבר. וכך האיסוף, האצירה, עם הזמן הצטברו לאוצר שלם.
(הטיות הפועל — לִאֲצֹר,: אָצַרְתִּי, אָצַרְתָּ, אָצַרְתְּ, אָצַר, אָצְרָה, אָצַרְנוּ, אָצַרְתֶּם, אָצַרְתֶּן, אָצְרוּ, להמשיך לקרוא

חיים ומוות

יש מי שמאמין שמוות הוא סוף, ויש מי שמאמין שזה רק שלב מעבר, שלב בדרך לעולם הבא, או לגלגול הבא.
המטענים הרגשיים שצפים סביב ההיזכרות בסופיות החיים, קשורים במידה רבה במערכת האמונות לגבי מהות שלב זה.

Seedling of carob tree
סוף והתחלה

המחשבה על המוות כרוכה הרבה פעמים בפחדים.
פחד מהבלתי נודע באופן כללי.
פחד מהסופיות, מהפרידה.
ההורים והחברה מלמדים אותנו להיזהר, לשמור על חיינו. לקדש את החיים.
בתרבות בה גדלתי לא עוסקים במוות, אלא בבריחה מפניו, והתכחשות לכך שיגיע. לפעמים כותרת הספר "אישה בורחת מבשורה" שכתב דויד גרוסמן, נראה לי משקפת מצב אנושי כללי,
להמשיך לקרוא

בין שישים ושש לשישים ושבע- בדרכי החיים

המכונה המופלאה, והנשמה   18.11.17

The seeds are ready

הזרעים מוכנים

בתוך המכונה הזו
ההולכת ומתבלה
בתוך המכונה המופלאה הזו,
ההולכת ומתכלה
יושבת לה נשמתי, צעירה לנצח,
חוששת מהיום בו הזקנה והכליה
יגעו גם בה,
מהיום בו תאבד את צלמה.

רוצה לפרוח מגופה בטרם
תֹאבַד.
אין מה להישאר בעולם הזה לעד. להמשיך לקרוא

שיח עם חפצים ישנים

object1אני לא זוכרת ממתי, אני מתבוננת בחפצים פגומים, שבורים סדוקים, חלקי ברזל ישנים שהחלידו. דברים שניכרים בהם "שיני הזמן", דברים בתהליכי התכלות.
קירות שהתקלפו, וחושפים שכבות פנימיות. אני חושבת שאולי העניין שלי בהם בא במקביל לעניין שלי במה עובר עלי, כשהגוף מזדקן ומתבלה.
להמשיך לקרוא