מציאות מדומה

מחשבות על התרבות

מציאות מדומה –

מבט חטוף, כיצד נחטפנו אל תוך מציאות זו

המילים הם כלי- כלי בעזרתו מופעל הדמיון האנושי, ויוצר תמונת מציאות, הנקלטת במוח, ומשמשת ככלי התייחסות לחיים.

הצורך החברתי, הכולל צורך בתקשורת, אופייני למיני יצורים חיים רבים.

בעולם החי, וכנראה שגם בעולם הצומח, יש דרכים להעביר מידע, מיצור אחד לאחר.

הדרך שהמין האנושי פיתח במהלך האבולוציה שלו, הוא הדיבור, שנוספו אליו מימד הכתיבה, וההקלטה של דיבור. השירה, והמוזיקה.

המין האנושי נתן בהדרגה מילים למגוון גדל והולך של עצמים, תופעות, פעולות, חוויות, תהליכים, תחושות.

מילים התחילו למלא תפקיד גם בהתנהלות האישית של האדם- יצרו אצלו מערכת של חשיבה- חוויה.

מערכת שמנהלת את האדם.

המילים מצטרפות למשפטים, שיכולים להיות גם דיבור חיצוני, אך הרבה מהן משמשות לדיבור פנימי- שהמילה מחשבה, היא המילה שניתנה לו.

נראה שבהתחלה המילים היו כלי לשיתוף בעובדות מן המציאות, לצורך מציאת מזון, ומחסה, הימנעות מסכנה. לצרכים קיומיים ראשוניים.

השימוש במילים לא נעצר במציאות האמיתית. המילים החלו ליצור מציאות נוספת. מילים הצטרפו למשפטים. בהתחלה כנראה אינפורמטיביים. אבל אחר כך התפתחו גם  "רעיונות". ייתכן שרעיונות קדמו למילים- היכולת לתכנן משהו שעדיין לא קיים, ואז לבצע אותו, התחילה ברמה האישית, אבל כדי להעביר את הרעיון לאנשים נוספים היה צריך להרחיב את אוצר המילים.

בני אדם שונים בראו רעיונות – והפיצו אותם-

רעיונות על סיבה ותוצאה- חלקם מעוגנים במציאות וחלקם מדומיינים,

חלקם פרשנות מוטעית של תצפית על העולם האמיתי, חלקם ניסיונות לשלוט בעולם באמצעות יצירת התנהגויות שונות.

כך נבראו אלים, ונוצרו אמונות דתיות. פותחו טקסים. נוצרו כללי התנהגות.

סיפורי האלים, סיפורים על ייחוס וייחוד, וכוחות על, שיש לפרטים בחברה- קידמו יצירת מבנה חברתי בו יש שליטים, המנהלים את האחרים.

לשליטים היו זכויות יתר, יוחסו לחלקם כוחות על.

נוצרו מעמדות- בעקבות של רעיונות שונים. מעמדות המבוססים על מגדר, או על תפקיד.

נוצרו מנגנונים דתיים, היו אנשים להם ייחסו כוחות שונים- מאגיים. היו אנשים שהסיפור של הייחוס העניק להם זכויות מיוחדות.

היו מספרי סיפורים.

הדימיון האנושי התפתח מאד בעזרת מילים.

נוצרו סיפורים- על חיות, על אנשים, על גיבורים.

סיפורים חינוכיים, סיפורים מגמתיים. סיפורים מבדרים.

מיני סיפורים שונים, ומגוונים.

הסיפורים עברו גילגולים, הועלו בכתב, והפכו כלי חשוב, כלי תרבותי, המשפיע על החשיבה והרעיונות של אנשים בקשר לעולם.

בגילגול בן זמננו יש מציאות מדומה שמשמת למשחק- באמצעות המחשב, ונגזרותיו.

יש מציאות מדומה שמתועדת בסרטים.

המילים הם כלי בעזרתו עושים מניפולציות שונות. כול אחד בהתאם למי שהוא, למעמדו, ולמקומו וצרכיו החברתיים.

החשיבה בעזרת מילים הובילה את האנושות ליצירת הרבה אלמנטים של מציאות חיים, שהבסיס שלהם הסכמה לסיפור מחבר.

הייחוס השבטי, והאחדות בקהילות מבוססת על סיפור משותף, עמו הרוב מזדהה.

סיפורים עומדים מאחורי חגים ואלמנטים תרבותיים שונים

בכול חברה המאמינה בסיפור משותף, ממשפחה, ועד מדינה, יש כמובן גם יוצאי דופן, שמאמינים בסיפור אחר או לא מקבלים חלקים מהסיפור המשותף, או מורדים בסיפור, בגלוי או בסתר.

לעיתים הם מיעוט מבוטל, לעיתים יש רבים כאלו, ויש מאבקים בין אנשים המאמינים בסיפורים שונים, וסותרים.

התרבות שלנו מייצרת עולמות דמיוניים למטרות שונות, כולל פרסום, ובידור לשעות הפנאי (או לעיתים לבריחה מהמציאות) את משחקי המחשב, וגילגוליהם אני מכירה מרחוק,

אבל ספרי ילדים היוצרים שפע של עולמות מדומיינים אני מכירה מקרוב.

למעשה אנחנו חיים בו זמנית בעולם המציאות ובעולמות מדומיינים, ולעיתים דברים מדומיינים הם חלק המשפיע על מציאות חיינו- הרשימה של השפעות כאלו היא ארוכה מכדי באמת לפרט.

דוגמאות אחדות להסכמה רחבה להתנהל על פי סיפור:

מושג המדינה, האזרחות, חוקים, מערכות כספיות, מטבעות, מבוססים על הסכמה עם סיפור.

ערכם מבוסס על הסכמה להשתתף בסיפור הזה.

הסכמה אצל חלק מהאנשים היא מתוך אמונה שלמה,

או מתוך ציות להתנהלות , משום שאין סיפור אחר שעובד כרגע.

בכול מקרה, מאז ימים קדומים בהרבה, האנושות מתנהלת, ומנוהלת באמצעות סיפורים דמיוניים.

לכן לא ממש מפתיעה מבחינת הרגלי המין האנושי, היא הכניסה להתנהלות על פי סיפורי הקורונה.

התרבות הכינה אותנו לכך, בהרבה דרכים.

אנחנו בתוך סיפור חדש, עם הרבה וואריציות בין הסיפורים, ותפישת המציאות.

כול אחד מחפש במה להאחז-

בין דבקות מלאה בסיפור של משרד הבריאות העולמי-

לבין האחזות בגירסה השלטת במדינה בה הוא חי, לבין כפירה בחלקים של הסיפור, או כפירה בבסיס ,

וניסיון לחפש את האמת האובייקטיבית, ולגלות מהי תמונת המציאות בפועל, על חלקיה השונים, ומורכבותה הרבה.

יחי החיפוש,

ויחי החופש לחפש !

הייתי רוצה שהיכולת האנושית לברוא סיפורים, תברא לנו סיפור חדש ובונה, המביא טוב לעולם.

סיפור שמתבסס על ערך היחיד, וזכותו לחיות את חייו בטוב, סיפור המכיר בערך הזולת וזכותו השווה,

סיפור המכיר בצורך של היחיד לקחת אחריות רחבה.

שתהיה שנה טובה- של יצירת סיפורים הבוראים מציאות מיטיבה.

על הרוח של חגי תשרי – חגי תחילת השנה

תפרחות החצב המצוי, בשולי השדה, בספטמבר

מנקודת מבטי, שמחה לראות שלוח השנה העברי בחר בסופו של דבר להיצמד ללוח השנה החקלאי, שהוא לוח שנה הקשור באופן ברור לעונות השנה בטבע של ארצנו.

בשדות החקלאיים  ניתן לראות ניתן להבחין בעונה זו בתהליכי הכנה לזריעת תבואות חורף, או ירקות חורף. אצל מגדלי ירקות, ופירות  יש סגירת עונה חקלאית, שמציינים אותה בחג הסוכות – הנקרא גם "חג האסיף".

(אצלנו זו עונת האסיף של הדלעת הגדולה, שערמות ממנה מקשטות את סביבת החצר. מחזה יפה, מוזמנים לבקר!     גם בטטה שגדלה במשק מוציאים מהאדמה בעונה זו . עדיין קוטפים תאנים, והתחילה עונת הגויאבות).

מאחורי בחירה זו, לציין את ראש השנה בתחילת תשרי, עומד כנראה המעבר של בני ישראל להיות עם של עובדי אדמה.

לקראת חזרתם לארצם נאמר להם על פי המקורות- לארץ לטעת כול עץ פרי תחילה – "ונתן העץ פריו, והארץ יבולה", כדברי השיר המוכר, המבוסס על פסוק מהתנ"ך

החזרה לארץ ישראל התרחשה אחרי שנות החיים במצרים, אליה הגיעו כמשפחות של בני יעקוב, שהיו רועי צאן.במצריים הפכו לעם רב. המשפחות הפכו לשבטים.

הכניסה המחודשת לארץ ישראל היתה כרוכה גם בשינוי באורח החיים – משבטים הנודדים בעקבות מרעה, לשבטים הנקשרים לאדמתם על ידי נטיעת עצים, וניזונים מתבואת הארץ. בספר דברים פרק י"א אפשר ללמוד על שינוי זה:

יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.

יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.

השינויים בעונה- בקרב עובדי האדמה , מצריכים תהליך של הכנה, וטוב שחגי תשרי מגיעים בזמן שלפני ולקראת עונת הגשמים, שהיא המצמיחה את התבואה בשדה, יבולים התלויים בגשמי העונה.

חגי תשרי – שלבי הכנה

הכרזה של התחלת שנה – בראש השנה, בו מברכים ומכוונים את הלב לַטוב שרוצים שתביא השנה החדשה.

חשבון נפש – ביום כיפור – כדי להתנקות ממשקעי העבר, ולהתכוון להשתפר במבט קדימה.

סיכום שנה חקלאית – חג הסוכות שהוא גם חג האסיף, בו  אוספים את יבול השנה שהייתה, שטרם נאסף. בו בזמן החג הוא גם תזכורת למעבר הגדול שהעם עשה- מעבר מחיים של  עבדות במצרים לחיי עצמאות בארץ ישראל.

הסוכה היא תזכורת למאמץ שהושקע בשינויי זה – הישיבה בסוכה מזכירה שהדרך הייתה מבחן, וכללה התמודדות עם חיי נדודים והליכה במדבר לאורך זמן.

ההליכה הייתה למען מטרה, אך הדרך היתה ארוכה ולא פשוטה, והייתה כרוכה במשברים שונים ובמחלוקות.

שבעה ימים של ישיבה בסוכה – זמן להמשך חשבון נפש הכולל מבט אחורה. תזכורת עבורנו מאין באנו ולאן הגענו.

איחולים לחג

עלה על דעתי לשים דגש, בימים אלו על שתי ברכות הנהוגות בחג-

"שנהיה לראש ולא לזנב"

אני מאחלת שנהיה לראש שחושב, חשיבה עצמאית, שכול אחד ייקח על עצמו להגדיל ראש,

ולסמן מטרות ראויות בעיניו להמשך השנה.

"ירבו זכויותינו כרימון" משווים את מספר זרעיו לתרי"ג (613) המצוות שיש לקיים.

אני מאמינה שהבחירה בעשייה שהיא מעבר למצוות אנשים מלומדה – מעבר למעשים אשר נעשים מתוך הרגל ומסורת, היא בחירה מודעת בעשייה לטובת הכלל: שמירה על הסביבה, תרומה לקהילה, עזרה לזולת, עשייה כזו, ונתינה ללא התחשבנות, יעזרו לנו להרבות את הטוב בעולם שסביבנו, במעגלים הצרים והרחבים.כך נוכל לקחת חלק ביצירת שנה טובה, לנו ולעולמנו.

מהפכה אמיתית תקרה כאשר נפסיק להיות נגד ונהיה בעד. 29.7.20

זמן להיות בעד

מהפכה אמיתית תקרה כאשר נפסיק להיות נגד

ברקע הפגנות הקורונה, יציאה לרחובות, אלימות מתפתחת בנקודות העימות.
ברקע חיי היומיום הנמשכים כרגיל, כול אחד במסלולו- ילדים , עבודה, טיולים,

רבים שחיהם השתבשו לגמרי, או בחלקם.

הפייסבוק מלא זעקות שונות.

מה צריך להשתנות?

האחריות על כול אחד ואחת – לבנות.
לבנות את השינוי שהוא רוצה לראות בעולם.
לברוא מציאות אחרת.

תמונת העולם שאני רוצה להתקדם לקראתה, איננה כוללת עיסוק בלהיות נגד.
רק בעד.
בחירת ערכים מובילים, בעלי ערך חובק עולם ואנושות.
בחירת מטרות ויעדים, ודרכים ליצור אותם.
חשיבה רעננה,
התבוננות על התמונה הכוללת.
מיון של צרכים וסדרי עדיפויות,
מה חשוב ודחוף,
מה ניתן לעשות כבר,
היכן יש לתכנן מהלכים, ולהתוות דרכי פעולה.

העולם עכשיו שונה, יש יכולת להעביר מסרים אישיים מקצה לקצה במהירות. ללמוד ולהתבטא.
מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו, שיקדם אותנו-

לעולם אחד,
עם אנושות אחת, שנרתמת לעשייה
בעד
עתיד שטוב לכולם
עתיד של אכפתיות ואהבה,
לאדם.
לסביבה.

Cephalaria joppensis   Jaffa Scabious

שלמון יפואי ונירית הקמה

נימוסים והליכות- במבט נוסף

נימוסים והליכות- דרך המבט שלי 28.6.20

בניגוד לדעה המקובלת- מגיל מאד מוקדם, יש בי קול חזק האומר שנימוסים וכללי התנהגות נאותה, הם אמצעים לדיכוי התנהגות ספונטנית,
להעברת מסר- שהתנהגות ספונטנית אינה טובה, מסר שעל הילד/ אדם, לחשוש מההתנהגות של עצמו,
שההתנהלות הטבעית אמורה להיות בעייתית.

הנחת היסוד שמעצבת את החברה כיום:

האדם יצור עם דחפים ותכונות שליליות שצריך לרסן אותן.
אם לא יקבעו כללים נוקשים, לא יהיה ניתן לנהל חברה.

ההתנהגות הספונטנית –מדאיגה- מי יודע לאן תוביל.
בלי דיכוי ושליטה אי אפשר לבנות חברה.
הנימוסים והליכות הן כלי דיכוי הספונטניות ופתוח שליטה בהתנהגות.

התפיסה ההפוכה מניחה: (ואליה אני מתחברת, בהבנה שלי)

האדם יצור חברתי מטבעו
להמשיך לקרוא

צוברת נקודות עם השנים

צוברת נקודות –                         28.6.20

Cephalaria joppensis      Jaffa Scabious

באופן מתמיד אני צוברת נקודות על העור. חלקן חומות, בגוונים שונים, מהן שטוחות, מהן קצת בולטות. אחרות אדומות , קטנות, בולטות מעט.
צוברת נקודות, מאז נולדתי.
עם השנים קצב הופעת הנקודות עלה, ובשנים אחרונות הקצב גובר.
פה ושם בליטת עור, כתמים לבנים בשפע באזורים החשופים לשמש, כתמי גיל המופיעים בגב כף היד, וקצת מתחילים לטפס לאצבעות.
אני יודעת שהעור הוא מערכת רגישה. המערכת הדקיקה המכסה אותי, והיא הפוגשת את העולם סביבי.
אמרו לי שהיא מציגה את הקשיים שלי במפגש עם העולם.

מקבלת את הנקודות והכתמים בהבנה.
הגוף הוא מערכת המתיישנת עם הזמן. אפילו ענפים וגזעים של עצים, צוברים פגעים שונים- חזזיות, צלקות, וממשיכים לצמוח עוד שנים.
הכול משתנה.
להמשיך לקרוא