תקשורת טובה- בסיס הכרחי בכול מערכת חינוכית

היכולת לתקשר בצורה בונה- היא בסיס לכול יחסי אנוש, ולכן לימוד תקשורת מקרבת ובונה צריך להפוך לנושא מרכזי בהכשרה לחיים ולתפקידים בחיים.
כאשר ילדים ומחנכים נפגשים, ועליהם לשהות יחד שעות רבות-
הבסיס להתנהלות בריאה הוא יכולת לתקשורת חיובית. ( אותו כלל חל גם לגבי הורים וילדים, וכול מפגש אנושי- ביחסי עבודה, במפגשים חברתיים ובכול מפגש מכול סוג).

התקשורת מורכבת משתי מרכיבים עיקריים:
~ יכולת להקשיב
~ יכולת להתבטא
קשה להעריך מה ממיומנויות אלו קשה יותר. שתיהן לוקות בחסר, וחסרונן מורגש, ויוצר אי הבנות, מתחים וריחוק.
ליכולת להקשיב- יש שני כיוונים- יכולת להפנות תשומת לב החוצה, לזולת, ויכולת להקשיב לעצמנו, ולמה שעובר וחי בנו.
צריך להיות איזון פנימי ברמה מספקת, כדי שבאמת נוכל להקשיב לזולת. צריך להיות עידוד חיצוני כדי שבאמת נוכל להקשיב לעצמנו.
להמשיך לקרוא

על סיוע ליצירת קירבה לטבע – באמצעות הסיפור

נראה שהגיע הזמן ללמֵד את סיפורי הפלאות של הטבע, סיפורים על בעלי חיים, אורח חייהם, מקומם בטבע,
לקרב ילדים מגיל צעיר לבעלי חיים, להתבוננות בהם, להכרה שהם תושבי כדור הארץ לא פחות מאיתנו.
הכרות עם בעלי חיים- לאו דווקא המצטיינים בייחוד מפורסם, אלא כול בעלי החיים, למיניהם. וביחוד עם בעלי חיים שאנו פוגשים ביום יום.


מוזר שהאנושות פיתחה ריחוק מהטבע, וילדים קוראים מלא סיפורים בדיוניים, עם דמויות שנבראו במוחם של כותבים, ואינן מקרבות למציאות האמתית.
אגדות העם וסיפורים רבים גרמו להאנשה של בעלי חיים.
חסר הסיפור המקרב, הפותח חלון להצצה אל העולם המופלא של הטבע.
סיפורים היוצרים הכרות וקירבה, לא פנטזיות. העולם של הטבע מלא פלאים, רב גוני ועשיר. רבים מאיתנו גדלים מנותקים ממנו, מלאי חששות.
חששות גם לגבי עצמנו, וגם לגבי הסובב אותנו. ריחוק מוזר.

כשאני מנסה לחשוב כיצד זה נוצר, מדוע הסיפורים הפליגו לעולם הדמיון,
להמשיך לקרוא

כן לכבוד הדדי ואהבה – לא לאלימות

כן לכבוד הדדי ואהבה    לא לאלימות

ברור לי מעל כל צל של ספק ששימוש באלימות ובמלחמה אינם הדרך הנכונה והראויה לפתרון בעיות.אלימות מכל צד שהוא , אינה מוצדקת, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה.

האנושות נמצאת בתהליך אבולוציוני ארוך של היווצרות אנושות תבונית, היכולה לעצב את חייה, בעזרת חשיבה ופתוח אמצעים התומכים בקיום.

המלחמות הנן שריד לתקופה הפרימיטיבית, בה היה צורך להיאבק על החיים, מול חיות טרף,ובה לא חלו חוקים אנושיים מלאים על מי שמשתייך לקבוצה אנושית אחרת.

אלימות מנוצלת על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים , בתחומים שונים, כדי להשיג כוח ומעמד.

היא מנצלת את רוב האנושות וגורמת נזק, שממנו מעטים,בעלי אינטרסים, יוצאים נשכרים, ומחזקים את מעמדם, על חשבון סבלם של רבים.
להמשיך לקרוא

ללמוד להתייחס לכדור הארץ ולמצבו, כמטרה חינוכית מרכזית

ברקע האקטואליה נמצאים "המרד בהכחדה" , מאבקים סביב נושא ההתחממות הגלובלית, השימוש בפלסטיק ותוצאותיו, הכחדת מינים ועוד.

כיוון אחד הוא מחאה, וקריאה לגופים בעלי הכוח לקחת אחריות לתיקון.
אני לא מאמינה בכיוון זה ככיוון מספק ממנו יגיע הפתרון. אני מאמינה שהפתרון צריך להגיע מלמטה, מאיתנו האנשים. כדי שזה יקרה- יש להנחיל את המודעות לנושאים הקשורים לשינוי גם באמצעות מערכת החינוך.

נראה שכול אחד צריך לבחון את עצמו, את אורח חייו, והרגלי החיים והצרכנות שלו.
אם היו נמנעים מצריכת משקאות בבקבוקים- לא היו בקבוקים של פלסטיק וזכוכית מצטברים בים וביבשה.
אם אנשים היו באים לקנות מוצרים ברשתות השיווק עם אריזות רב פעמיות מהבית, באופן עקבי, כמות השקיות היתה מצטמצמת פלאים.
המִחזור הוא פתרון מאד לא מספק, וכרוך בזיהום.
מניעה במקור היא הכיוון הנכון. הימנעות.
האם עלינו לבקש מהממשלה לאסור על מכירת שקיות? או לאסור על עצמנו לקחת שקיות?
האם עלינו להילחם בפלסטיק- או להציב מול עינינו מטרה ברורה- למצוא חומרים שיחליפו את הפלסטיק, ממקור מתחדש, צמחי, שייצור חומרי הגלם יתרום לסביבה במקום לפגוע בה? שההתכלות שלהם תתרום לסביבה, ולא תפגע בה- כמו שקורה בטבע, עם פסולת צמחית, המעשירה חזרה את האדמה?

נחוץ לאתגר את המהנדסים והכימאים לבנות תהליכי ייצור לא מזהמים. להמשיך לקרוא

ציור ואומנות כמשל לחיים

עלה על דעתי, שמי שמצייר מודל שניצב מולו, עצם, או נוף,

painting

דמות של ילד

מצייר את המראה שבו הוא מתבונן באופן ייחודי לו.
ייחודי לפי כישוריו ונקודת מבטו.
כיתת ציור שחבריה יושבים יחד ומציירים, ייצרו כול אחד תמונה שונה, גם אם בפניהם נמצאת אותה דמות כמודל, אותו חפץ או אותו נוף.
אנחנו בונים את חיינו בהשפעת מודלים –
דוגמא אישית מהבית, דמויות שהשפיעו עלינו. רעיונות שגדלנו לאורם.
לפעמים אנו בוחרים להתנער ממודלים קיימים.

אנשים נוטים לסגנונות שונים גם באופן בו הם בונים ומעצבים את חייהם:
להמשיך לקרוא