סוף החיים מתקרב מאז שנולדנו. עולים לרכבת החיים בתחנה כלשהי. מתי שהוא יורדים.
לארונה נפטרו כמה וכמה אנשים מבוגרים שהיו חלק מנוף המושב שלי. בחלק מהלוויות הייתי, פקדתי חלק מהמשפחות בשבעה.
המחשבות על סיום החיים צצות בי גם ללא גירויים כאלו. כשישבתי לכתוב מחשבות- עלו בראשי כמה דברים.
עלה בי רעיון, שכיוון שבלוויה מזכירים וזוכרים את כול הטוב שבאדם, הרי עדיף לעשות את הלוויה בעוד האדם יכול להיות נוכח ולשמוע…
וכך גלגלתי לי את המחשבה-
האם אני רוצה להיות בלוויה שלי עצמי?
להמשיך לקרוא
באמצע אוקטובר השנה התחלתי לימודי ערבית מדוברת, הפעם זו עונה שלישית.
מתאים לי בסתיו. הערבים מתארכים. הקורס מסתיים באביב. היקף הלימוד- שעתיים, פעם בשבוע. התחלתי ב2015. קורס מתחילים, עם מורה מכפר מוסמוס. שהגיע ללמד במקום שקרוב לכפר שלי. רציתי ללמוד להבין את השפה, וללמוד קצת לדבר.
שפה חדשה- קשה
אף פעם לא הייתי חזקה בלימוד שפות. גם אל מול האנגלית, שהייתה חלק מהמערכת החל מבית הספר היסודי, הייתי חייבת לעשות מאמץ כדי לעמוד בקצב של הכתה. עשיתי מאמץ. והמשכתי לאורך השנים. ויש לי אנגלית בסיסית.
ערבית ליקטתי פה מלה, שם פתגם, קטע שיר. לא התקדמתי הרבה. לספור עד עשר. שמות של ירקות אחדים.
להמשיך לקרוא
את
לאט לאט, חמודה,
את, אט אט.
יש לך המון רעיונות, והם קופצים לך לראש,
בזמן שאת
מטאטאה לאט
את הרצפה,
בהתכוונות, בבוקר
כמו שבת.
חג סוכות.
כולם נסעו,
ואת נשארת.
להמשיך לקרוא
