משפחת הדלועיים Cucurbitaceae

בקיץ אנחנו פוגשים את בני משפחת הדלועיים מככבים בתפריט-
האבטיח, והמלון– מרעננים בעסיסיותם, ומתיקותם.
המלפפון – ירק קיצי באופיו- מרכיב חשוב בסלט (בחורף מגדלים אותו בחממות)
הדלעות למיניהן , והקישוא- בתבשילים שונים, באפיה ובאידוי.
מינים של דלעות משתמרים לתקופה ארוכה, והבישול שלהן לעיתים דווקא אהוב בחורף.
גרעיני הדלעת והאבטיח נאכלים,לרוב לאחר קלייה, ומשמשים לפצוח. גרעיני דלעת קלופים הנם תוספת לסלטים ומאכלים נוספים.
צמחי הדלועיים משתרעים ברובם על פני הקרקע, ויש להם קנוקנות המאפשרות טיפוס כלפי מעלה. הירקות ממשפחת הדלועיים הם צמחים עונתיים. צומחים מחדש מזרעים.


בארץ מספר צמחי בר ממשפחה זו. המוכר ביניהם הוא ירוקת החמור. ייתכן ששמו יְרִיקַת-חֲמוֹר, כפי שמציע אתר צמח השדה, http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?id=234 שממנו ניתן ללמוד רבות על צמחית הבר בישראל .
צמחי בר אחרים ממשפחה זו – דלעת נחש, אבטיח פקועה, מלפפון הנביאים.
מעניין לדעת שצמחי הבר ממשפחה זו הם רב שנתיים, מרים ורעילים, בהבדל מהירקות שטובים למאכל, שהם חד שנתיים. גם צמחי התרבות, וגם צמחי הבר ממשפחה זו , כולם משתרעים או מטפסים.
להמשיך לקרוא

משפחת הסולניים – Solanaceae

לצמחים ממשפחת הסולניים פרח  שצורתו רומזת על הקרבה המשפחתית ביניהם.

לפרח 5 עלי גביע. ו5 עלי כותרת הכותרת לרוב מאוחה, דמוית קונוס או משפך.

משפחה זו כוללת מספר ירקות נפוצים ומקובלים מאד במטבח-
תפוח אדמה, עגבניות למיניהן השונים, פלפלים עם מגוון גדול של סוגים וצבעים, חצילים.
כולם בארצנו מהווים בעיקר ירקות קיץ.


לתפוחי האדמה יש גם מחזור הנשתל בתחילת הסתיו, ונאסף בחורף. עוד על תפוחי האדמה , וגידולם, בליווי תמונות, בכתבה אחרת בבלוג.  תפוחי אדמה  

לרוב אנו אוכלים את הפרי,של הירקות האלו, אך בתפוחי האדמה נאכלת הפקעת המתפתחת מתחת לאדמה, ואין להם פרי אכיל.

גידול פחות נפוץ, השייך לגינה הביתית הוא השלפח או "דובדבן היהודים"
להמשיך לקרוא

משפחת המורכבים Asteraceae

בקיץ פורחים רבים מבני משפחת המורכבים-

Common Sunflower

חמנית מצויה

המוכרת ביותר אולי היא החמנייה.
פרחי חמניות נפוצים מאד, וצוירו לא פעם על ידי ציירים.
לרבים מבני המשפחה צורת פרח דומה לציור הקלסי של פרח. אבל בעצם מה שאנחנו רואים הוא מקבץ של פרחים רבים, מסודרים בצפיפות זה ליד זה, וביחד יוצרים צורה מושכת עיין, כביכול פרח אחד גדול. ה"פרח" למעשה הוא תפרחת- מקבץ של פרחים צפופים.

משפחה זו גדולה מאד, וכוללת צמחים בעלי אופי גידול שונה- צמחים חד־שנתיים ורב־שנתיים נמוכים, וגבוהים, בני שיח, שיחים, מטפסים וגם עצים. היא נפוצה מאד.
נציגי המשפחה מצויים בשפע בגינות הנוי, ובין צמחי הבר.

יש לבני המשפחה נציגים מוכרים המגיעים לשולחן המטבח- חסה למיניה, ארטישוק, ארטישוק ירושלמי שנקרא גם חמנית הפקעות), גרעיני חמנית המאכל משמשים למאכל, ולהפקת שמן.
מלקטי צמחי הבר אוהבים ללקט את העולש, שעליו משמשים להכנת מאכלים.
להמשיך לקרוא

רקפת – מתפתחת מזרעים. במאי ניתן לאסוף זרעים מוכנים

פרחי הרקפת מוכרים ואהובים על רבים. צורתם ייחודית. במאי, לאחר תום הפריחה, והתייבשות העלים  כדאי לחפש את הזרעים.

Plant of cyclamen in bloom. Photographed in January

עציץ רקפת בפריחה. צולם בינואר

רקפת היא צמח בעל פקעת. גאופיט. הנכנס לתרדמה בעונה היבשה.
הצמח לא מתרבה מהפקעות. הן לא מתחלקות, אלא גדלות משנה לשנה .
הפקעת מתפתחת מזרע. הזרעים נוצרים בכדור זרעים המתפתח בקצה הגבעול של הפרח, לאחר שהפרח נובל.
הכדור קטן בהתחלה, וגודל עד גודל מסויים, ואז התפתחותו נעצרת.
בסוף עונת הגשמים עלי הרקפת מתייבשים,
החומרים שיוצרו בעלים , נאגרים בפקעת, ובזרעים.
לאחר התייבשות העלים מבשילים הזרעים, הכדורים נפתחים, והזרעים נופלים מהם.
צמח רקפת אחד מייצר הרבה מאד זרעים.

יבול הזרעים של צמח רקפת אחד


הזרעים נובטים בהתחדש עונת הגשמים.
להמשיך לקרוא

משפחות צמחים- הסוככיים Apiaceae

משפחת הסוככיים- נקראת על שם התפרחת ,

Dill flowers
פריחת השמיר- סוכך

שבה הפרחים מקובצים למעין סוכך, לעיתים צפוף ומסודר, ולעיתים דליל.
צבע הפרחים לרוב לבן , יש גם צהובים, וורדרדים.
הסוכך מורכב מהרבה פרחים קטנים.

במשפחה זו חלק מהמינים הם צמחי עונה. אחרים מתחדשים מספר שנים.
הרבה מהם טובים למאכל, אך יש גם רעילים.

אנחנו מכירים חלק מבני משפחה זו, מאחר שהם ירקות מוכרים. אלא שלרוב איננו פוגשים בהם בשלב הפריחה, שהוא השלב בו קל לשייך את הצמח למשפחתו.

הירקות היותר מוכרים ממשפחה זו הם:
גזר,  פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, סלרי (כרפס) עלים וסלרי שרש, שרש פטרוזיליה, שומר.

להמשיך לקרוא