בקיץ אנחנו פוגשים את בני משפחת הדלועיים מככבים בתפריט-
האבטיח, והמלון– מרעננים בעסיסיותם, ומתיקותם.
המלפפון – ירק קיצי באופיו- מרכיב חשוב בסלט (בחורף מגדלים אותו בחממות)
הדלעות למיניהן , והקישוא- בתבשילים שונים, באפיה ובאידוי.
מינים של דלעות משתמרים לתקופה ארוכה, והבישול שלהן לעיתים דווקא אהוב בחורף.
גרעיני הדלעת והאבטיח נאכלים,לרוב לאחר קלייה, ומשמשים לפצוח. גרעיני דלעת קלופים הנם תוספת לסלטים ומאכלים נוספים.
צמחי הדלועיים משתרעים ברובם על פני הקרקע, ויש להם קנוקנות המאפשרות טיפוס כלפי מעלה. הירקות ממשפחת הדלועיים הם צמחים עונתיים. צומחים מחדש מזרעים.

בארץ מספר צמחי בר ממשפחה זו. המוכר ביניהם הוא ירוקת החמור. ייתכן ששמו יְרִיקַת-חֲמוֹר, כפי שמציע אתר צמח השדה, http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?id=234 שממנו ניתן ללמוד רבות על צמחית הבר בישראל .
צמחי בר אחרים ממשפחה זו – דלעת נחש, אבטיח פקועה, מלפפון הנביאים.
מעניין לדעת שצמחי הבר ממשפחה זו הם רב שנתיים, מרים ורעילים, בהבדל מהירקות שטובים למאכל, שהם חד שנתיים. גם צמחי התרבות, וגם צמחי הבר ממשפחה זו , כולם משתרעים או מטפסים.
להמשיך לקרוא ←

לצמחים ממשפחת הסולניים פרח  שצורתו רומזת על הקרבה המשפחתית ביניהם.

לפרח 5 עלי גביע. ו5 עלי כותרת הכותרת לרוב מאוחה, דמוית קונוס או משפך.

משפחה זו כוללת מספר ירקות נפוצים ומקובלים מאד במטבח-
תפוח אדמה, עגבניות למיניהן השונים, פלפלים עם מגוון גדול של סוגים וצבעים, חצילים.
כולם בארצנו מהווים בעיקר ירקות קיץ.

לתפוחי האדמה יש גם מחזור הנשתל בתחילת הסתיו, ונאסף בחורף. עוד על תפוחי האדמה , וגידולם, בליווי תמונות, בכתבה אחרת בבלוג.  תפוחי אדמה  

לרוב אנו אוכלים את הפרי,של הירקות האלו, אך בתפוחי האדמה נאכלת הפקעת המתפתחת מתחת לאדמה, ואין להם פרי אכיל.

גידול פחות נפוץ, השייך לגינה הביתית הוא השלפח או "דובדבן היהודים"
להמשיך לקרוא ←

נבטים של עצים ושיחים מופיעים לא פעם מעצמם, בשטח הגינה או הבוסתן.

כאשר הנבטים צעירים, קשה להבחין בכך שהם עתידים להתפתח לעצים.
צריך להשקיע התבוננות ולמידה, כדי להבחין האם מדובר בנבט של צמח  שיתפתח לעשב, או בנבט שיתפתח לשיח או לעץ.

עצים ושיחים שנבטו מעצמם, לפעמים יכולים להיות אורחים רצויים, ונשמח להקצות להם מקום, ואף לטפל בהם. אבל לרוב הם מיותרים, מבחינת התוכניות שלנו לגבי השימוש בגינה.
ככול שיגדלו יתפשו יותר מקום, אותו יעדנו לדברים אחרים.
ככול שיגדלו, יהיה קשה לעקור אותם, ולפנות אותם מהגינה.
לכן כדאי ללמוד להבחין בהם, ולעקור אותם מהשורש בעודם קטנים ממש. זה השלב בו ניתן לעקור אותם ממש בקלות.
להמשיך לקרוא ←

חשוב מאד לדלל פירות ויש לכך כמה סיבות

לא בכול מיני הפירות חשוב לדלל, אבל ככול שהגודל הסופי שיכול להיות לפרי גדול יותר, כך התוצאות של הדילול יותר משמעותיות.
חשוב גם להתבונן להיעזר בדמיון ולצפות לעתיד – האם הפרי יהיה צפוף כשיגדל לגודל מלא.

למה לדלל את הפרי?

1. התאמת כמות הפרי לגודל העץ- ניהול משאבים
   העץ משקיע משאבים בגידול הפירות, ובעיקר בהכנת החלק המרוכז שלהם הוא הגרעין / הזרע.
   כשיש פירות רבים מידי, נעצרת ההתפתחות של העץ עצמו . לכן בעצים שנשתלו בשנה האחרונה רצוי להוריד את כול הפרי. ובשנה השנייה משאירים פרי רק אם העץ התפתח במידה רבה.

2. פירות צפופים ורבים יקבלו פחות משאבים של חומרי מזון, ויישארו קטנים יותר ופחות יפים. פרי לאחר דילול יהיה יותר גדול יפה ועסיסי.

3. פירות צפופים מידי לעיתים עלולים לכופף ענפים ולגרום לשבירתם, מהכובד.

4. נקודות המגע בין פירות סמוכים משמשים לעיתים קרובות מסתור לחרקים המטילים ביצים בפרי בנקודות אלו.

5. קורה שבעקבות עומס יתר של פירות העץ יגיב בכמות פרי מצומצמת מאד בשנה שאחרי. כאילו צריך לנוח.
   להמשיך לקרוא ←

בקיץ פורחים רבים מבני משפחת המורכבים-

המוכרת ביותר אולי היא החמנייה.
פרחי חמניות נפוצים מאד, וצוירו לא פעם על ידי ציירים.
לרבים מבני המשפחה צורת פרח דומה לציור הקלסי של פרח. אבל בעצם מה שאנחנו רואים הוא מקבץ של פרחים רבים, מסודרים בצפיפות זה ליד זה, וביחד יוצרים צורה מושכת עיין, כביכול פרח אחד גדול. ה"פרח" למעשה הוא תפרחת- מקבץ של פרחים צפופים.

משפחה זו גדולה מאד, וכוללת צמחים בעלי אופי גידול שונה- צמחים חד־שנתיים ורב־שנתיים נמוכים, וגבוהים, בני שיח, שיחים, מטפסים וגם עצים. היא נפוצה מאד.
נציגי המשפחה מצויים בשפע בגינות הנוי, ובין צמחי הבר.

יש לבני המשפחה נציגים מוכרים המגיעים לשולחן המטבח- חסה למיניה, ארטישוק, ארטישוק ירושלמי שנקרא גם חמנית הפקעות), גרעיני חמנית המאכל משמשים למאכל, ולהפקת שמן.
מלקטי צמחי הבר אוהבים ללקט את העולש, שעליו משמשים להכנת מאכלים.
להמשיך לקרוא ←