נבטים של עצים ושיחים מופיעים לא פעם מעצמם, בשטח הגינה או הבוסתן.

שתיל עץ תות שנבט בעצמו

כאשר הנבטים צעירים, קשה להבחין בכך שהם עתידים להתפתח לעצים.
צריך להשקיע התבוננות ולמידה, כדי להבחין האם מדובר בנבט של צמח  שיתפתח לעשב, או בנבט שיתפתח לשיח או לעץ.

עצים ושיחים שנבטו מעצמם, לפעמים יכולים להיות אורחים רצויים, ונשמח להקצות להם מקום, ואף לטפל בהם. אבל לרוב הם מיותרים, מבחינת התוכניות שלנו לגבי השימוש בגינה.
ככול שיגדלו יתפשו יותר מקום, אותו יעדנו לדברים אחרים.
ככול שיגדלו, יהיה קשה לעקור אותם, ולפנות אותם מהגינה.
לכן כדאי ללמוד להבחין בהם, ולעקור אותם מהשורש בעודם קטנים ממש. זה השלב בו ניתן לעקור אותם ממש בקלות.
להמשיך לקרוא ←

חשוב מאד לדלל פירות ויש לכך כמה סיבות

רימון- אשכול של פירות , במעבר מפרח לפרי

לא בכול מיני הפירות חשוב לדלל, אבל ככול שהגודל הסופי שיכול להיות לפרי גדול יותר, כך התוצאות של הדילול יותר משמעותיות.
חשוב גם להתבונן להיעזר בדמיון ולצפות לעתיד – האם הפרי יהיה צפוף כשיגדל לגודל מלא.

למה לדלל את הפרי?

1. התאמת כמות הפרי לגודל העץ- ניהול משאבים
   העץ משקיע משאבים בגידול הפירות, ובעיקר בהכנת החלק המרוכז שלהם הוא הגרעין / הזרע.
   כשיש פירות רבים מידי, נעצרת ההתפתחות של העץ עצמו . לכן בעצים שנשתלו בשנה האחרונה רצוי להוריד את כול הפרי. ובשנה השנייה משאירים פרי רק אם העץ התפתח במידה רבה.

2. פירות צפופים ורבים יקבלו פחות משאבים של חומרי מזון, ויישארו קטנים יותר ופחות יפים. פרי לאחר דילול יהיה יותר גדול יפה ועסיסי.

3. פירות צפופים מידי לעיתים עלולים לכופף ענפים ולגרום לשבירתם, מהכובד.

4. נקודות המגע בין פירות סמוכים משמשים לעיתים קרובות מסתור לחרקים המטילים ביצים בפרי בנקודות אלו.

5. קורה שבעקבות עומס יתר של פירות העץ יגיב בכמות פרי מצומצמת מאד בשנה שאחרי. כאילו צריך לנוח.
   להמשיך לקרוא ←

בקיץ פורחים רבים מבני משפחת המורכבים-

חמנית מצויה

המוכרת ביותר אולי היא החמנייה.
פרחי חמניות נפוצים מאד, וצוירו לא פעם על ידי ציירים.
לרבים מבני המשפחה צורת פרח דומה לציור הקלסי של פרח. אבל בעצם מה שאנחנו רואים הוא מקבץ של פרחים רבים, מסודרים בצפיפות זה ליד זה, וביחד יוצרים צורה מושכת עיין, כביכול פרח אחד גדול. ה"פרח" למעשה הוא תפרחת- מקבץ של פרחים צפופים.

משפחה זו גדולה מאד, וכוללת צמחים בעלי אופי גידול שונה- צמחים חד־שנתיים ורב־שנתיים נמוכים, וגבוהים, בני שיח, שיחים, מטפסים וגם עצים. היא נפוצה מאד.
נציגי המשפחה מצויים בשפע בגינות הנוי, ובין צמחי הבר.

יש לבני המשפחה נציגים מוכרים המגיעים לשולחן המטבח- חסה למיניה, ארטישוק, ארטישוק ירושלמי שנקרא גם חמנית הפקעות), גרעיני חמנית המאכל משמשים למאכל, ולהפקת שמן.
מלקטי צמחי הבר אוהבים ללקט את העולש, שעליו משמשים להכנת מאכלים.
להמשיך לקרוא ←

פרחי הרקפת מוכרים ואהובים על רבים. צורתם ייחודית. במאי, לאחר תום הפריחה, והתייבשות העלים  כדאי לחפש את הזרעים.

עציץ רקפת בפריחה. צולם בינואר

רקפת היא צמח בעל פקעת. גאופיט. הנכנס לתרדמה בעונה היבשה.
הצמח לא מתרבה מהפקעות. הן לא מתחלקות, אלא גדלות משנה לשנה .
הפקעת מתפתחת מזרע. הזרעים נוצרים בכדור זרעים המתפתח בקצה הגבעול של הפרח, לאחר שהפרח נובל.
הכדור קטן בהתחלה, וגודל עד גודל מסויים, ואז התפתחותו נעצרת.
בסוף עונת הגשמים עלי הרקפת מתייבשים,
החומרים שיוצרו בעלים , נאגרים בפקעת, ובזרעים.
לאחר התייבשות העלים מבשילים הזרעים, הכדורים נפתחים, והזרעים נופלים מהם.
צמח רקפת אחד מייצר הרבה מאד זרעים.

יבול הזרעים של צמח רקפת אחד

כדורי זרעים ירקרקים עדיין. הזרעים לא מוכנים.

כדורי זרעים יבשים של רקפת בר, וזרעים בתוכם. .מוכנים לפיזור זרעים. וגם לאסיף

כדורי זרעים יבשים של רקפת בר, וזרעים בתוכם. רואים גם שני זרעים שהשתחררו.

משפחת הסוככיים- נקראת על שם התפרחת ,

פריחת השמיר- סוכך

שבה הפרחים מקובצים למעין סוכך, לעיתים צפוף ומסודר, ולעיתים דליל.
צבע הפרחים לרוב לבן , יש גם צהובים, וורדרדים.
הסוכך מורכב מהרבה פרחים קטנים.

במשפחה זו חלק מהמינים הם צמחי עונה. אחרים מתחדשים מספר שנים.
הרבה מהם טובים למאכל, אך יש גם רעילים.

אנחנו מכירים חלק מבני משפחה זו, מאחר שהם ירקות מוכרים. אלא שלרוב איננו פוגשים בהם בשלב הפריחה, שהוא השלב בו קל לשייך את הצמח למשפחתו.

הירקות היותר מוכרים ממשפחה זו הם:
גזר,  פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, סלרי (כרפס) עלים וסלרי שרש, שרש פטרוזיליה, שומר.

להמשיך לקרוא ←