חשבתי ,
בוקר
בבוקר אולי,
כבר שכחתי היכן ומתי,
שאני כמו סרטן נזיר,
לבדי חיה בקונכייה שאולה.
נכנסתי למסגרת שיצרו אחרים,
וממשיכה להוביל אותה הלאה.
אני עכשיו המנהלת של ההתרחשות,
אבל אני מחוברת לקונכייה הזו,
להמשיך לקרוא
כתבתי כמה וכמה פוסטים בעבר, על הצורך לנהל את העולם, מתוך לקיחת אחריות אישית, ותוך שיתוף עולמי.
פגשתי השבוע מיזם העוסק בדיוק בזה, וזה מאד מרגש בעבורי: מיזם עולמי לרכישת שטחים לטובת שימור החי והצומח
זו האדמה שלי -This Is My Earth – TIME . המיזם מסייע באופן מיידי להצלת מינים מהכחדה, ולשימור המגוון.
מאד רוצה להפיץ את המידע, ולעודד כול אחד ואחת לקחת חלק באמצעות תרומה לפרויקט, ובאמצעות הפצת המידע, ועידוד חברים ובני משפחה לקחת גם הם חלק. המיזם פועל מאז 2016.
זה כול כך פשוט, וכדאי לעודד הצטרפות של רבים ככול האפשר, ואפשר!
ככול שירבו התומכים תהפוך עשיה זו לרבת משמעות והיקף! להמשיך לקרוא
חג שבועות. למרות שרתמו אותי במידה קטנה להכנות לחג ביישוב, אני בענייני.
בשביל הבלוג יש לי פוסט בתהליך הכנה על משפחת הצמחים המורכבים.
במחשב גם – קבצים של דפי השירים שלי שפורסמו בעבר בספר. בתוכנית להעלות אותם מתי שהו בהמשך, לדיפדוף באינטרנט. בבלוג.
בינואר שיתפתי כאן לגבי פרויקט סדר שהתחלתי בו.
בעקבות ההצהרה השקעתי מאמצי פתיחה, ואחר כך ההמשך קרה בטפטופים, מידי פעם.
כדי לא להילחץ מסתכלת על החלטות כאלו כעל תכנית חומש. לוקחת את הזמן,
זוכרת שזה כיוון, ומתקדמת בצעדים לפי מה שמתאים לי ולכוחותיי. ————————– ——————————–
סיפור חיים
ברקע היה בהמתנה רצון לכתוב את סיפור החיים שלי, ממש סיפור. לא הרגשתי שיש לזה מקום בבלוג.
אחרי שהתיידדתי יותר עם הפייסבוק, מצאתי את הדרך שלי- והתחלתי לאחרונה לכתוב.
הסיפור יתגלגל כפוסטים. החומר שמור גם בתיקיה במחשב.
הזמנתי אנשים להתלוות אליי כקוראים. קבוצה סגורה.
יודעת שכדי לכתוב אני צריכה קוראים.
גם החומרים שאני מעלה לבלוג, לולא הייתי רואה שאנשים קוראים בו,
זוכה לתגובות מחזקות מידי פעם, לא הייתי מצליחה לכתוב. (לפעמים נובע ממני משהו, בלי שתכננתי. לרוב דברים קצרים. שירים. אבל זה עניין שונה)
הצורך לחלוק, לשתף, מלווה אותי. מניע אותי.
מי שרוצה להתלוות אליי גם בסיפור הזה יכול לראות את ההתחלה בפייסבוק, ולפנות אליי.
סיפור חיים- פרקים ראשונים בדף הפייסבוק
אפשר גם לשלוח לי מייל- irisbz@gmail.com
להמשיך לקרוא
מלאו לי זה עתה 67.
פריחה של גדילן
לבלוג מלאה כשנה וחצי. תקופה בה פיניתי זמן לכתיבה, באופן סדיר.
שואלת מה הלאה.
יש שני עולמות שאני חולקת- האחד התבוננות בטבע, והעברת ידע לגבי הטיפול בצמחים,
והשני -התבוננות על החיים.
לפני מספר חודשים נכנסתי בהיסוס לפייסבוק, ובודקת מה מקומו, ככלי לביטוי אישי.
השימוש במחשב במקום בנייר, לכתיבה ולהפצה, מאפשר שיתוף מיידי של הנכתב.
להמשיך לקרוא
17.3.18
האביב פרץ. הימים חמימים, לעתים קצת חם מידי.
העצים פורחים בחגיגה מרשימה- הוורוד של כליל החורש, הלבן של הלבנה, והדפנה, האגס הסורי, והעוזרר.
השקדיות היו הסמן להתחיל את חגיגת האביב. ואחריהן הופיעו השאר.
מופע קצר ימים וחולף, מרגש מידי שנה, נעלם וחוזר בעתו.
לבלוב גפן תאנה ורימון. פריחת הדרים.
מתי היה חורף? עוד קצת מרחק מימות הגשם, ועצי הפרי יזדקקו להשקיה.
בבוקר אני עטופה בשכבות, ועם השמש המתגלה ועולה אני משילה אותן, ומסתפקת בשכבה אחת.
להמשיך לקרוא
