בלוג יומן – נראה שהחורף בפתח

7.12.19
מזג האוויר מתקשה להחליף עונה, מסתיו לחורף. לפעמים גם לאחרונה הציג ימים קיציים למדיי.
ע. שמטפלת בי לעתים בדיקור ועוד דרכים לא ברורות לי, אומרת שאני יסוד עץ (לא מפתיע, לאור כול הציורים הנטיעות והכתיבה שלי, שסובבים סביב עצים), ושהעיכוב של כניסת החורף מערער בי משהו.
בינתיים עדיין מרגישה שאינני במיטבי, עם הצטננות נגררת, ועייפות מצטברת.

בחלון הבוקר, הצמרת הרחוקה של הברוש התמלאה ציפורים, וקריאותיהן. למעלה בקצה הענף הקרח שבצמרת היה בברור עורב, מי היו האחרות לא זיהיתי.
לאחרונה הדרורים החלו לבוא , (חדש לי,) לאכול מאגוזי הפקאן שאני מפצחת על הרחבה מול החלונות של הבית, והירגזים הופיעו שוב, אך כאילו יותר נדירים. הם נעלמו מתי שהוא בקיץ, כשהטריות של אגוזי הפקאן לא היתה במיטבה. לא יודעת האם זו הסיבה. בשלב מסוים אכלו שם רק הנמלים, אז חדלתי לפצח, עד לפני כחודש, כשהתחלתי לאסוף אגוזים טריים.
הדרורים נוחתות על ענפי העץ בכבדות ביחס לירגזים, שתנועתם קלילה כריחוף עלה .
להמשיך לקרוא

אני ,התאנים, ויקרונית התאנה – בלוג יומן 7.9.19

בתקופה אחרונה הקדשתי זמן למזיק- יקרונית התאנה, וכך התגלגלו המחשבות שלי-
אחרי השרות בפלמ"ח אמי התגוררה עם חבריה לגרעין בקיבוץ יראון. מתי שהוא נשלחה לקורס שתלנות במשמר העמק, שם בלתה בחורף של השלג הגדול. בקיץ ביראון קטפה תאנים במטע של הקיבוץ. אני נולדתי באביב בשנה הבאה.
את פירותיה של ההכשרה בשתלנות אכלנו כול בני המשפחה, פירות מהבוסתן שנטעה במשק, ופירות ניסיונה בהרכבת עצי פרי.
בין העצים שנטעה אמי היו גם עצי תאנה אחדים.
למדתי לאהוב תאנים, וכשהתחלתי לטפל בנטיעת בוסתנים לילדיי, הוספתי גם עצי תאנה.
התאנים הגיעו לחנות האורגנית, כאשר התחלנו לגדל ולמכור תוצרת אורגנית. בעקבות פירות התאנים נוצר קשר עם לקוח מחיפה, חובב תאנים מושבע.
הלקוח הזה הביא לי שתילי תאנה שאגדל אצלי. בהתחלה שני שתילים, מבלי שסיפר לי משהו לגביהם, שנתגלו בהמשך כעצים מבורכים בשפע פרי ומיוחדים:
להמשיך לקרוא

בלוג יומן- המרוץ (המטורף) של האביב

אני נמצאת בהתבוננות על החיים. אחרי המרוץ המטורף של האביב .

Melaleuca huegelii        Chenille Honey Myrtle

הפריחה הריחנית של המללויקה בשולי השדה מושכת המון חרקים

(אסוציאציה- המרוץ המטורף של ארנב שבט- בעליזה בארץ הפלאות)
רוב הזמן במקביל לזה שאני חיה, אני בהתבוננות על חיי, ועל החיים בכלל.
בניסיון לראות לאן אני הולכת, מה אני רוצה. האם אני מרוצה.
בשביל מה באתי לעולם?
מה אני יכולה עוד לעשות?
המון רצונות, רעיונות, רבים מהם קורצים לי, מוצאים חן בעיניי. חיה ממקום של תשוקה, לכול מיני דברים. דברים קטנים, לפעמים יותר גדולים.
לא כול הזמן.
יש נפילות, היו , וסביר שעוד יהיו.
יש מחסומים ומעצורים, בדרך להגיע לכול אלו.
אבל תמיד שפע.
והרבה ברכות.

בחורף האחרון נמשכתי לפרויקט של נטיעת עצים לאורך כ1000 מ'. השטח שקרא לי לטעת בו היתה רצועת אדמה שעמדה ללא טיפול. מורד צר למדי, כ4 מ' רוחב, הכלוא בין המדרכה הצמודה לכביש הכניסה ליישוב, לבין דרך השדות למרגלותיו.
להמשיך לקרוא

בלוג יומן – עוד לא עשיתי הכול במו ידי פסח 23.4.19

יצא לי להיזכר בשיר של נעמי שמר ששמו      "עוד לא אהבתי די"

song by Naomi Shemer ,
השיר של נעמי שמר- "עוד לא אהבתי די"

וברשימת הדברים שעוד לא נעשו.
אם בשיר זה יש בריחה היא ממישהי
שעלולה להגביל את החופש לעשות,
אצלי החשבון של 'עוד לא עשיתי די'- עונה על השאלה,
מה עוד לא הספקתי,
ורוצה להספיק לעשות בחיי.
אילו דברים מושכים אותי, ויכולים לתת תוספת טעם בשנים שהן "שארית ימי חיי",
בין אם מדובר על זמן קצר, או ארוך.
מבחינתי עשיתי די, עשיתי כמיטב יכולתי עד כה.
השאר הוא בונוס, סיבות וטעמים להמשיך בחיים. לבחור בחיים.
ברשימה בשיר יש דברים שעשיתי-
ציירתי פרח, (ודי הרבה ציורים נוספים) וגם צילמתי פרחים .
שתלתי דשא (בגיוס לעבודה בקהילה, בנעורי, דשא ליד המועדון לחבר,
שתלנו במו ידינו) וגם ארגנתי בהתנדבות שתילת דשא ליד מבנה הקרקס,שתילה באמצעות גנן.
כיסחתי מדשאות ליד הבית, (והשתדלתי להיפטר מהן בסופו של דבר).
נטעתי כרם- לא גדול, אבל די הרבה גפנים, לאורך השנים, וזכיתי לאכול מהפירות. וגם מכינה עדיין שתילי גפנים.
הקמתי שבט, קטן, משפחה, שבט צנוע, (ובכול זאת גידלתי ששה ילדים).
חיברתי שיר, ועוד שירים לאורך הרבה שנים. להמשיך לקרוא

בלוג יומן. לקראת יום הולדת 68

בחיים הכול עובר / השנים חולפות מהר                         13.3.19

השנים חולפות מהר- זה משהו שמגלים כשנהיים גדולים. עוד מעט יום הולדת , 68. בתחילת אפריל.

בילדות השנים עברו לאט, ובעיקר במסגרת בית הספר, שם הציפייה שלי לחופש הגדול היתה ברקע.
חופש היה משהו שצריך להתאפק ולחכות לו לאורך שנת לימודים ארוכה, שעבורי היתה מסע שיש לצלוח אותו, בשביל ימי החופש. השבתות, החגים, והחופש הגדול.
אולי הזמן הקצוב בילדות במסגרת בית הספר, מחולק למערכת שעות, היה מלכתחילה לא נכון.
הזמן מן הראוי שיזרום, מן הראוי שיהיה מקצב פנימי של ערות ושינה, של משחק, ודברים שצריך, של חיבור לעונות השנה.
עולם אבוד, שמתקיים כפוטנציאל לא ממומש ביקום מקביל, מחוץ לתרבות.

עדיין חולמת שאקח בעתיד זמן להתנסות בחוויה של לצאת ממודעות לזמני שעון ולתאריך מדויק.
להתנסות במקום זה בימים כמו שהם. להמשיך לקרוא