חגב
להביא את הלפטופ למיטה, לתעד את זרם המחשבות שהתחיל בשאלה מי אני היום.
נולדתי אל בוקר חדש, שבת, עם קרירות בוקר נעימה סתווית, ועננים קלים. שואלת את עצמי מי אני בעצם, נכון להיום, מה הפרק שאני חווה עכשיו, כי החיים הם מסע, שנמשך עד סופם, ומתחיל בלידה, ועוד בשלב הסמוי של היווצרות עובר.
כולנו במסע החיים, כול החי. כול מי שעדיין יש לו צרכים. שותה מים. ניזון. מתעורר, הולך לישון, מתגונן מקור ומחום עזים, נע ועוצר.
מי אני היום? להמשיך לקרוא
קלח תירס דרוס על הכביש,
ואני בחצות,
הולכת לסגור את השיבר,
יורדת לסגור את היום,
יחפה על הדרך שבין
השדות.
לוחשת סודות, לעצמי, להמשיך לקרוא
קנרס סורי
כמה קשה לי סתם לעצור ולהקשיב לעצמי.
הרבה יותר קל לי לכתוב דברים, שחולפים לי בראש, או שמודעת אליהם, כשיש דף (קובץ פתוח) ומקלדת.
אני יודעת שאם לא אכתוב לא אזכור הרבה, אני יודעת שמה שכתוב במחשב אפשר לשמור.
אני צריכה לעשות משהו, כדי לעצור מלעשות דברים אחרים, כדי להקשיב לעצמי, לפעמים אני צריכה לכתוב, זה משאיר אותי עם עצמי. להמשיך לקרוא
כבר הרבה שנים אני מודעת שאני חייה חיים טובים, על פי בחירות שלי, אך איכשהו הכול בריצה, הכול מהר מידיי, הכול עמוס בכול כך הרבה דברים, וזה ממש לא קל.
גורם למתח, וקשה לי להגיע לתחושת רוגע, להרגיש שלווה.
הרבה מידיי אפשרויות וכול הזמן צריך לבחור. להמשיך לקרוא
לוקחת חופשה של ששה ימים, אחרי המירוץ שנכנסתי אליו בחודש האחרון.
יוצאת לטיול לקטים מטיילים. היום.
משאירה מאחור סבבי השקיית עצים עם כמה וכמה פינות שאני משקה באופן סדיר בתקופה זו, עד שאמצא מי שייקח עליו את התפקיד.
בדיוק הסתיימה עונת התאנים בכורות- הפתעת העונה המתוקה, הבכורות שמשכו אותי להסתובב סביב העצים. גם כמות תותי העץ יורדת. שינויים ארגוניים בעבודה מצריכים תשומת לב מיוחדת. להמשיך לקרוא
