בלוג יומן – אביב

 

17.3.18
האביב פרץ. הימים חמימים, לעתים קצת חם מידי.
העצים פורחים בחגיגה מרשימה- הוורוד של כליל החורש, הלבן של הלבנה, והדפנה, האגס הסורי, והעוזרר.
השקדיות היו הסמן להתחיל את חגיגת האביב. ואחריהן הופיעו השאר.
מופע קצר ימים וחולף, מרגש מידי שנה, נעלם וחוזר בעתו.
לבלוב גפן תאנה ורימון. פריחת הדרים.
מתי היה חורף? עוד קצת מרחק מימות הגשם, ועצי הפרי יזדקקו להשקיה.
בבוקר אני עטופה בשכבות, ועם השמש המתגלה ועולה אני משילה אותן, ומסתפקת בשכבה אחת.
להמשיך לקרוא

בכולנו נמצא געגוע עמוק לקרבה – יומן 8.2.18

עם הכתיבה של הבוקר, עלו בי דברים על קירבה.

Apple tree with buds

ניצנים של פריחה. תפוח ענה

קרבה פשוטה, זה צורך בסיסי, שנולדנו איתו, שמוטבע בנו.
קירבה של מגע פשוט,
של קבלה ללא שיפוטיות,
של אמון.
צורך בסיסי, שהתרבות סיבכה בכללים באיסורים, בספקות.
מה זה בסך בכול? – לגעת ולהיות נוכח.
לא למדוד מה הזמן שמהוגן ומותר לשמור מגע.
להיות במגע בנעימות, ללא מתח.
להמשיך לקרוא

עושה סדר – יומן

בחרתי לעצמי פרויקט ל2018- לעשות סדר יסודי –
להגיע לסדר בניירת, ולגבש את שיטת העבודה של שמירת מסמכים בשנים הבאות. ואחרי שלב זה, או במקביל אליו, סדר בשאר הדברים שנאגרו, ונאגרים בבית.

disorder
לפעמים דברים מסובכים

אני זקוקה לברכת הצלחה, להרבה נחישות ולהתמדה.
מרגישה כאילו עשיתי צעדים בודדים ראשונים, במסע של אלף קילומטר, כמו שמתארת האמרה הידועה.
רואה עד כמה ארוך המסע שצפוי לי. מנסה לדמיין איך העולם שלי ייראה במהלך המסע, ובסופו.
גם בעבר החיים שלי כללו הרבה דברים שמצריכים הרבה זמן,
להמשיך לקרוא

הרבה מידיי ומהר מידיי- תסמינים של תקופתנו

כבר הרבה שנים אני מודעת שאני חייה חיים טובים, על פי בחירות שלי, אך איכשהו הכול בריצה, הכול מהר מידיי, הכול עמוס בכול כך הרבה דברים, וזה ממש לא קל.
גורם למתח, וקשה לי להגיע לתחושת רוגע, להרגיש שלווה.

הרבה מידיי אפשרויות וכול הזמן צריך לבחור.  להמשיך לקרוא

אודות

ואת אשיר עלי,/ מילַי / כעלים נושרים,/ עלֵי השיר. 
ואת יושַר- / עלה חדש / יצוץ,
תחת זה / אשר נשר.

גדלתי להיות יצור יצירתי. ייתכן שנולדתי כזו.
יותר אומנית בטבעי מאשר זהויות אחרות, שגם הן חלק ממני- מושבניקית, אמא, פעילת סביבה במינון משתנה, כיום מצומצם. חקלאית אורגנית.
משהו בתוכי מחפש חלוציות, לחלץ מהמציאות דברים חדשים. להמשיך לקרוא