אנחנו בקו התפר
בין האתמול למחר,
אנחנו בקו התפר
בין העתיד לעבר.
הקו הוא הגשר הצר
עליו חייבים לצעוד,
נוטים ליפול לעבר
או אל העתיד למעוד.
אנחנו הגשר הצר.
אנחנו על הגשר הצר.
בונים , ומשנים
אנחנו זוכרים,
אנחנו מתַכננים,
ובין לבין גם חיים
ומשתנים
משנה לשנה, כבר הרבה שנים…
משנים,
את תפיסת
ההווה הצר,
את מרחבי העתיד
את זכרונות העבר.
האם כך היה תמיד?
משנים כבר הרבה שנים,
מתמודדים תמיד,
להיחלץ מהעבר,
לצעוד אל העתיד
בכול מיני דרכים .
ממציאים
בין ממדים
ובין זמנים אותם דימינו-.
ותוך כדי, אנחנו משתנים.
אמיתות לאחוז בן
עוזרות לעיתים..
עליהן לפעמים
אנחנו נשענים
ומשענת זו
מסבירה מאין באנו
ולאן אנו הולכים.
ממשיכים לצעוד אל עבר העתיד
בכול מיני דרכים.
להיות ערה
לרגע הזה
קטן הוא ביחס
לעתיד ולעבר-
צנוע הוא הרגע הזה,
בין רגעי האתמול, ורגעי המחר.
נסתר.
הווה הוא רגע
נצחי וחוזר
הווית הקיום, אליה אתחבר,
בה אוחז, ובה אנסה להישאר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יוצרים מציאות,
והיא מתעתעת
יוצרים את עצמנו
בכול מיני דרכים
אוחזת ברגע
מבלי לוותר
לבל אבותר בין עתיד לעבר, (ומה יוותר?)
ומה יישאר?
15.3.22-16.3.22