אנחנו ניגשים לטיפול בבעיה מהקצה הלא נכון

בהרבה מהמקרים כשאני צופה בהתרחשויות בהקשר לבעיות, ההבנה שלי היא –

אנחנו ניגשים לטיפול בבעיה מהקצה הלא נכון.

אני רואה שמנסים לשנות מצב קיים, מבלי לבדוק את הסיבות לכך שהמצב הזה נוצר.
מוחים ומפגינים נגד התנהלות השילטון,
מבלי לפתור לשנות את המערכת שהביאה לסוג שלטון כזה.

כך נראית בעיניי המחאה נגד ממשלות במגוון נושאים, כולל המרד בהכחדה, והדרישה להתייחס למשבר האקלים .
המחאות כנגד עוולות חברתיות שנובעות מחוקים בעייתיים.
התנהלות השילטון מביאה לבעיות. המחאות לא יביאו להתנהלות אחרת.
השאלה היא איך ניצור עבורנו מערכת ניהולית שאכן משרתת את טובת הכלל.

<> כועסים על ילד שצועק,
מבלי להיכנס לסיבות שהביאו אותו להשתמש בצעקה- ומבלי לפתור אותן.

<> ממחזרים פסולת, מבלי לפתור את ההתנהלות המאפשרת ייצור פסולת בקצב גובר.

<> מבקשים לעלות שכר לעובדים- מבלי לטפל במה שמביא לשחיקת ערך השכר, שיוסיף להישחק במקביל לעליה שתגיע.
<> מעלים מחירים בגלל שחיקת ערך הכסף, והתייקרות תשומות בייצור, מבלי לטפל בשיטה שגורמת לשחיקה זו, ואולי לבדוק ולבחון שיטות אחרות.

<> מטפלים בתרופות כנגד מחלות, מבלי לטפל בנסיבות המעודדת החלשה של הבריאות,
ומבלי לתמוך בדרכים המיטיבות עם הבריאות.

התגובה שלנו נעשית ללא ניתוח מעמיק של גורמים נסיבות
וללא חתירה לשינוי מהבסיס.

האם תגובה כזו אפקטיבית?
מנקודת מבטי זה נראה כתגובה חסרת תועלת.
כפורקן למצוקה פסיכולוגית,
כיצירת אשליה שאכן אנו משקיעים מאמץ בשינוי.

חיפוש הפתרון צריך להתבסס על הכרות עם התנאים שיוצרים את הבעיות, ובחיפוש דרכים אחרות שיעבדו נכון לטובתנו, לטובת כולנו.

להתמקד בנגד זה שיטה לפורקן רגשי, לא לפתרון בעיות.
מה שנחוץ זה חקירה וחיפוש בעד מה אנחנו, ואיך אנחנו יכולים ליצור את התנאים שיביאו לתוצאות רצויות.

יש כאן הרבה עבודה, ועבודה זו בהרבה מהמקרים לא מוגדרת כיעד, באופן ברור ומוצהר.
בינתיים גישה כזו מופיעה מבחינה מספרית בשוליים של ההתרחשויות.

אנחנו נחשפים לתגובות הנגד. לא נחשפים במידה מספקת לדרכים לפתרון.
לא נחשפים במידה מספקת לחזון לגבי מציאות מיטיבה.

מדברים על דיסטופיות. ונגררים לתגובות רגשיות.

להשיג אוטופיה מצריך השקעה. חשיבה , רציונאליות ושיקול דעת.
"זה לא מושך היום קהל",
ואולי מאז ומתמיד השימוש בהגיון היה פחות פופולרי, ביחס להיסחפות בדמיונות הכרוכים בהתעוררות אמוציות.

ישנה התלהבות שפחות מוכרת לרבים – ההתרגשות מגילוי בהירות, מחיבור לחזון בר הגשמה.

אחת הבעיות- שיש צורך בפתרונן- למצוא מה המידע שרצוי שיגיע אלינו כדי שנפעל בכיוון בונה ובשיקול דעת ענייני.
ובבסיס בעיה זו נמצאים מערכות אמצעי התקשורת הנפוצים. איך משנים זאת?

להבנתי קיים מידע שיכול לקדם אופן התנהלות אחר, מועיל ובונה.
לא מיטיבה הצפת המידע לגבי הבעיות, שהן קצה שבו אנו צופים, בעוד אנו מתעלמים מהמסלול שמוביל לתוצאה זו.
נחוץ לבנות חזון חדש, ולא דיסטופיות.

נחוץ להפיץ מידע על חלופות ודרכים חלופיות, שיאפשרו לחזון להפוך למציאות,
הבאת מידע על שורשי הבעיה, ועל דרכים מועילות היוצרות פתרון.

2 מחשבות על “אנחנו ניגשים לטיפול בבעיה מהקצה הלא נכון”

  1. סיון סופר

    אכן הרהורים מעניינים תודה על זה
    אני חושב שאנו חיים בתקופה שבה מצד אחד המדינות חסרות יכולת השפעה גדולה בגלל היבטים גלובאליים שיש לכל דבר ועניין ומצד שני אין שלטון גלובאלי יעיל שהוקם. זהו כנראה עידן שבין שלטון מדינה שבטי ומסוגר לשלטון גלובאלי אנושי

  2. התשובה הראשונה נמצאת בהבנה ש'השלטון' כמו האלילים הפגאניים, חסר אחריות לטובתנו האישית, קהילתית, ולמרות מצג השווא של משרדי רווחה חינוך ו..בריאות כדוגמאות לעלי תאנה, חסר אחריות להתפתחותנו כחברה.
    לכן, התשובה היא להיות בעלי אחריות אישית. לצרוך פחות. להיות מעורבים יותר במקומי, לבנות קהילות.
    אפעס, החברה, והישראלית בהקצנה, היפנטו אותנו למחשבה הירארכית. בקיצור, עלינו להתבגר לעצמאות.
    נ.ב. המדינה היא ממילא פיון של ההון, כך שלצפות ממנה שווה ערך לציפיה למשיח.
    לא יבוא. כזכור הוא גם לא מצלצל.

השאר תגובה