יש לי קצב חדש-
קוראים לו- לאט
בקרוב אהיה בת
שבעים ואחת,
הסתגלות-
זה קשה לי
כנראה אין ברירה, שבעים זה רחוק-
ולחזור חזרה-
בקצב איטי…
לאן זה אחזור?
לילדות,
לבגרות,
להורות?
לתקוות, חלומות,
שחלקם התגשמו,
ומפליא שהיו,
ומפליא שחלפו
בחיי,
שנבנו
מזוטות של יום יום,
כשברקע
הבליחו
נצנוצים של חלום,
שחלקו התגשם וחלקו עוד לא
ומה יהיה-
זה צריך לגלות,
אך לאט, במתינות,
אין לאן למהר.
את המשך הסיפור
ומה יישאר
נדע רק אט אט,
עם כול יום שעובר,
עד אשר אחלוף,
וזה ייגמר,
וישאיר איזה הד,
כנראה.
19.2.22
אנשים מתעצבים בהתאם לנסיבות-
מסתגלים
מסגלים
אמונות ודעות,
אוחזים בחוזקה
במה שנוצר
שוכחים שאפשר
לשנות.
שוכחים לשאול
מסרבים לגדול
מתבצרים בקיים.
נראה שזה הסיפור
אשר בורא עולם.
11.2.22
המחר הוא מושג
לא מובן לי
יש- עכשיו
יש- עוד כמה דקות.
המחר הוא רחוק
ובעצם
לא ברור לי האם לחכות
עד מחר
ולחשוב שיבוא.
המחר בינתיים
נסתר במחבוא.
אחרי הלילה, כשיבוא עוד יום
זמו עכשיו שוב יגיע
מאיזה מקום.
14.2.22
המחר הוא מושג לא מושג לי
האם הוא בר השגה?
המחר לעולם לא מגיע-
תמיד ידלג אל היום הבא.
אחרי הלילה- אחרי עוד חלום-
זמן עכשיו שוב יגיח,
מאיזה מקום,
והמחר כהרגלו יחמוק ליום הבא-
תמיד יישאר נחבא.
19.2.22