לגעת במילים- ספר שקראתי של תיאודור זלדין

מאז ילדותי אני מודעת לכך שאני שופטת את סוגי השיחות המתנהלות סביבי. רוב סוגי השיח לא מושכים אותי, ואני לא מקדישה להם זמן. גיליתי בבגרותי שאני מעדיפה שיחה של אחד על אחד שיש בה פתיחות וחוסר שיפוטיות. וגם שיחות בהן כול המשתתפים מקבלים זמן, הקשבה, וקבלה.

קראתי לאחרונה ספר מעורר מחשבה על מקומה של השיחה, והפוטנציאל שלה לשנות מציאות.
המחבר תיאודור זלדין, הוציא את ספרו זה בעת היותו פרופסור באוניברסיטת אוקספורד, לאחר שנים של מחקר וניהול שיחות. הספר שכתב התפרסם בשנת 1998, ותורגם לעברית בשנת 2000.
בספר הוא סוקר את אופני השיח השונים שקיימים בתרבות האנושית, כולל מבט על סוגי שיח וגלגולים שונים לאופני הדיבור במהלך ההיסטוריה.
בבדיקת סוגי השיחה, ותכניה במהלך ההיסטוריה. מצא שהשיח היה לא שוויוני, והיו בו אלמנטים שדיכאו ביטוי חופשי.
בסופו של דבר הוא מציג תפיסה על פיה לשיח בין אנשים יכולה להיות משמעות גדולה במידה שתיצור ותשנה מציאות.
הוא טוען שסוגי שיחה חדשים כבר שינו כיוונים בתרבות שלנו, ושהגיע הזמן לסוג חדש של שיחה שיעזור לעצב מציאות טובה יותר.

כבר בזמנו ועוד טרם נכתב הספר היו שעבדו באותו כיוון באופן מסודר על יצירת מנהגי שיחה התורמים לעיצוב המציאות. השיטות הללו לא מוזכרות בסקירה שלו.
שיטה ידועה היא "התקשורת הלא אלימה", או "תקשורת מקרבת", אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג. מטרתה היא לאפשר יצירת שינויים במערכות יחסים שישרתו את כל הצדדים המעורבים, וכן להצליח לנהל את מערכות היחסים באופן יעיל, מקרב ובונה-אמון באמצעות מיקוד השיח והפתרונות בַּצרכים של כל הצדדים. הגישה משמשת לפתרון ואף למניעה של קונפליקטים, מסוגים שונים. התנסיתי לפני מספר שנים בקורס קצר של שיטה זו.
מעגל הקשבה הינו שיטה נוספת המסייעת לשיחה ויוצרת תחושת ביטחון ואמון בזמן שיחה.
התנסינו בשימוש בשיטה זו במפגשים בנושא החינוך הקהילתי.
מבנה מעגל ההקשבה וכלליו ממעודדים ומאפשרים כנות, אמון, ספונטניות וכבוד לזולת.
הישיבה השוויונית במעגל, הקשבה של כלל המשתתפים ללא שיפוטיות, והדיבור לפי תור מחזקים תקשורת מקרבת, העמקת ההיכרות האישית ולימוד של עבודה קבוצתית שאיננה נשענת על הידע והחכמה של המנחה אלא על "חכמת המעגל" – האינטליגנציה הקבוצתית המתגלה מתוך התהליך.
מעגלי הקשבה נלמדו מהתרבות האינדיאנית, שם נקראו "מועצה" ואפשרו תהליכים של קבלת החלטות במועצת השבט בצורה בריאה.

גם הגישור הנמצא בשימוש כחלופה להגעה להסדרת יחסים שעלו על שרטון, משלב אלמנטים מגישות אלו, ונמצא בשימוש רחב. הגישור נכנס לחוק במערכת המשפטית בישראל בשנת 1984.

החידוש שמצאתי בספרו של זלדין הוא התייחסות לשיח אנושי ולאופני השיח, שמקיימים אנשים באופן פרטי על פי בחירתם.
הוא אומר שאופן ניהול שיח בין אישי יכול לעשות שינויים.
הוא מציע המלצות לגבי ניהול שיחות הפורצות את גבול השיח הקיים, בדומה אולי לסיעור מוחות, אך ללא נושא ומטרה מוגדרים מראש.
הוא מדבר על מפגש מוחות והפריה הדדית בין אנשים שונים, השונים זה מזה. הוא מדבר על שיחה שמעוררת מעורבות ועניין, אמון, וסקרנות לתוצאות. שיחה שהיא יציאה למסע של הרפתקאות ותגליות.
של נכונות להסתכן בחוויה בה לא ידועות מראש התוצאות, אבל בסביבה שהמסר בה הוא הקשבה שיתוף ועניין הדדיים.
בשביל שיצמח משהו חיובי אשים צריכים מוכנות לפגוש רעיונות שונים, ופתיחות לשתף במחשבותיהם.
יש צורך בנכונות לאפשר לרעיונותיהם להיבחן מחדש, ולגלות נכונות להיות מושפעים ממה שגילו בשיח, על עצמם, ועל תפיסות ורעיונות נוספים.
זלדין מעוניין לתרום את חלקו לשיפור המציאות באמצעות עידוד לפתח אופן שיחה כזה.

אני שוקלת האם ניתן לקיים שיחות כאלו גם בין אנשים בקהילות שונות, כחלק ממוסד ומתמשך, ואולי לזכות ברעיונות ואנרגיות חדשים. האם נוכל לקיים שיחות שיוצרות הפריה הדדית וריענון של דרך ההסתכלות על האפשרויות שלנו כקהילה .
————–
נספחים- דברים שנראים לי קשורים לנושא-
גישת "הצדק המאחה" שונה מהתפיסות המקובלות, שלפיהן מטרת ה"צדק" היא הענשתו של מבצע העבירה על ידי החברה. על פי הצדק המאחה, השואב את ערכיו מתחום הגישור, כמו גם ממסורות יישוב סכסוכים של עמים ילידיים כמו המאורים בניו זילנד, האבוריג'ינים באוסטרליה והאמריקנים הילידיים, פגיעה במבצע העבירה אינה תמיד יעילה לחברה ולקרבן העבירה כאחד. לעומת זאת, התמודדות של העבריין עם מעשיו, קבלת אחריות מצדו, גינוי מצדו של העבירה שביצע ושל הפגיעה באדם אחר, בקשת סליחה ופיצוי הקורבן, כל אלה מאפשרים איחוי של הפגיעה ומאפשרים לקורבן להתאושש מהחוויה שעבר.
"המרכז הישראלי גישות מאחות" פועל לקידום השיח המאחה ויישומי צדק מאחה בישראל.
———————–
חדש יחסית- שינוי השיח סביב פגועי נפש – דפ"י- דיאלוג פתוח ישראל. מצורף ציטוט מפרסום שלהם.
"בפעילויות השוטפות שלנו יש ערך ליצירת מרחב שוויוני:
בסדנאות ובקורסים של דפ"י, מתמודדות ומתמודדים, בני ובנות משפחה, נשות ואנשי מקצוע יושבים ביחד באותו מעגל, כדי להבין דרך התנסות מהו דיאלוג ומה הכוח שלו לשנות אותנו לטובה – כפרטים וכקבוצה
במהלך 2022 אנחנו רצות קדימה לעבר הפיילוט –
בעזרת המענק שקיבלנו ממיזם "הכוורת", באדיבות הג'וינט וקרנות הביטוח הלאומי.
אבל דיאלוג פתוח הוא לא רק "גישה לטיפול במשברים נפשיים" שהיינו רוצים שתהיה זמינה לכל בית.
דיאלוג פתוח הוא תנועה לשינוי: כדי לשנות איך אנחנו מבינים שפיות, שיגעון ובכלל, חיים של אנשים,
זה לצד זה בעולם המודרני.
ולכן חשוב בדפ"י להמשיך להרחיב את הקהילה סביב דיאלוג פתוח,
לחזק את הקשרים שלנו איתכן ולערב אתכם בשיחה שהיא לא רק טיפולית – אלא גם פוליטית ומערכתית,
ומביאה קולות של נשות מקצוע, מתמודדות, קרובי משפחה ואידאליסטים מן השורה
לתוך שינוי מערכתי בבריאות הנפש."

————-
(בדרך אחרת הקרובה בכול זאת לגישה- מקיימים ביפן מעגלי איכות
בחיפוש מידע נוסף גיליתי צורה נוספת של שיח שוויוני-ביפן. ככלי לשיפור התנהלות במפעלים.
הפגישות בקבוצות דיון קטנות כפעם בשבוע למשך שעה וממוקדות בפתרון בעיות.
הרעיון נולד בשנת 1962 . מעגל האיכות שממציאו היה פרופ' קאורו אישיקאווה. מרכיבי התוכנית כוללים:
העצמת העובד – מדובר במושג מפתח במעורבות העובד במעגל האיכות. ככל שהעובד ירגיש שמקשיבים לו ושההצעות שלו נלקחות בחשבון כך הוא ירבה להציף בעיות ולפתור אותן. להעצמת העובד ישנה השפעה חזקה מאוד על רצון שלו לשיתוף פעולה.
חשוב שהעובד יבין כי מדובר בדרך חיים וכלי זה הולך ללוות אותו לכל אורך חייו בחברה, ועל כן, לא מדובר בפרויקט חד-פעמי בעל תאריך סיום. דיון ופתירת בעיות נעשים באופן שיטתי. הפתרון מיושם כמה שיותר מהר כדי לטפח את רגע התנופה).

השאר תגובה