גניבת דעת

גניבת דעת
אנחנו כבני אדם יודעים כול מיני דברים. ומחזיקים בדעות ורעיונות לגבי הרבה תחומים של החיים, ושל המציאות הסובבת אותנו.
אנחנו לומדים בהדרגה, לאחר לידתנו, לחשוב במילים.
כול מילה מקפלת בתוכה משמעות, שבתרבות משתדלים להעביר באופן כמה שאפשר ברור, כבסיס לחשיבה.
מילים הן כלי לחשיבה.
למעשה בני האדם נוטים, לצקת בתוכן משמעות משלהם, או לקשר אותן לחוויה האישית שלהם.

המילים מתארות מציאות, אך לא בהכרח מדברות על עובדות. המילים מביאות לא פעם פרשנות למציאות, לפרשנות יש אפשרות ליצור או לעורר מטענים רגשיים.

המילים לא פעם משמשות לספר סיפור שאינו קשור למציאות. לפעמים ברור שהכוונה למשהו דמיוני.
בנסיבות אחרות, הדברים שהם פרי דמיון, מועברים כעובדות. מעבירים תפיסת עולם, שאיננה מבוססת עובדות, אלא על סיפור דמיוני, או פרשנות שאינה מתיישבת עם עובדות.

לתפיסתי, הדתות מלאות מרכיבים כאלו של סיפורים שאינם מתיישבים עם עובדות .
התרבות על סמליה ומנהגיה, מלאה רעיונות שהתוקף שלהם מוענק על ידי סיפור.
צבע ורוד מתאים לבנות.
המזלג צריך להיות בצד מסוים של הצלחת, והסכין בצד מסוים.
חליפה היא סמל סטטוס.
ציור מסוים הוא דגל, שצריך לכבד.
יש להיעלב ממילים גסות, ולייחס להם משקל ריגשי.

בינה ודעת- להבין, לדעת, לגבש דעה כללית, לגבש דעה על מצב נקודתי –

עד כמה בני האדם מסוגלים לכך, מבלי שדעתם נגנבת על ידי סיפורים "מגניבים", המביאים מטענים רגשיים, שגורמים לאנשים להתעוררות, לריגוש?

למעשה יש גנבת דעת מתמשכת, בכול האופן בו מעוצבת התרבות האנושית.
בין אם הדעת מוסחת מהמציאות לעולם בידיוני- כבריחה מהמציאות, לצורך הפוגה מדרישות היום יום,
ובין עם הדעת מוסחת מהתבוננות במציאות, וניסיון עצמי לשיקול דעת, על לידי סיפורים שהמסורת מספרת, או תבניות שמכתיבה הדת.
או סיפורים שמביאה התקשורת.

האם המאבק הוא בין הסובייקטיבי, לאובייקטיבי?
בין לראות את המציאות תוך ניסיון להיצמד לעובדות, ובין לחיות מתוך פרשנות?

למעשה כול יחיד, כנראה יעבור משלב קליטת נתונים, וגירויים לשלב הפרשנות שלהם.
האם היחיד יעשה את הפרשנות כשהוא חופשי לבחור בין אפשרויות שונות לפרש דברים, תוך שקלול התוצאות של פרשנות כזו או אחרת?
או, היחיד מוטה בפרשנות שלו על ידי כוחות שעיצבו את התודעה שלו, לאורך שנים, ואף התריעו בפני סטיה מפרשנות שהייתה כלולה כחלק בלתי נפרד מתפיסת עולם.

מרכיב בסיסי וחשוב בתחושת השייכות שלנו לקבוצה חברתית, הוא הידיעה שאנחנו ב"אותו ראש", מתבוננים על המציאות ומפרשים אותה באותו אופן, או כמעט באותו אופן. זה יוצר תחושת יחד, תחושת שייכות.

שליטה באחרים אפשרית על ידי גנבת דעת.
זה קורה כנראה במהלך כול ההיסטוריה.
ומרוב שזה מצוי, זה נהיה שקוף. בלתי נתפש.

לפתח חשיבה עצמאית, דעות אישיות המבוססות על חשיבה המתנערת מדפוסים, עלול להיות מסע בודד, שמרחיק מהחברה, וגורם לאי הזדהות איתה.
להתבונן בחברה, כבמי שנגנבה דעתם, זה מקום מאתגר.
גם במקום זה יש לא מעט אנשים. חלקם מתרחקים מחברה, או נזהרים מלבטא את דעתם, חיים לעצמם.
חלקם מביאים ראייה חדשה, ופריצת דרך, וכיוונים בונים, ותורמים להתפתחות התרבות. יוצרים אפשרות לגלות דרכים חדשות, ומועילות יותר.

1 מחשבה על “גניבת דעת”

השאר תגובה