בלוג יומן – בתחילת מאי

עדיין פריחת פרגים מסביב.
מתכננת כתבה קצרה על עץ הבוהיניה.
היתה לי התלבטות רגעית על הכתיבה שלי, על צמחים.
למעשה אין לי הרבה מה להוסיף לגביהם. את הידע היותר מקיף/ מעמיק לרוב אני משלימה מהרשת.
אבל נזכרתי שהמטרה שלי היא בעצם לעשות את החיבור היותר בסיסי . פשוט, לעזור לאנשים לשים לב לצמחים שהם פוגשים.
לעזור להם לזכור את שמם, וקצת להתיידד איתם.

יום אחד, ייתכן שאקבץ את הכתבות סביב אותו הנושא באופן נפרד ומרוכז. אולי אפילו בספר.
כול מה שאני כותבת עכשיו הוא מעין טיוטות שמהן ניתן יהיה להרכיב בעתיד פרסום מסודר.
לכן הן לא צריכות להיות מושלמות, ובכלל- לחפש שלמות זה מכשול שאני משתדלת להימנע ממנו.

הרבה זמן התקשיתי בכתיבה מסודרת.
היה ביקור שהתארך של הבת הצעירה שחיה בחו"ל, שהיה הזדמנות להעמיק את הקשר איתה.
אחר כך האביב הגיע, ואיתו עונה של עבודות כיסוח, ושל השקיות, שצריך להכניס למסלול.
אני דואגת להשקיות בכמה וכמה מקומות שונים. חלקן בשטח הפרטי, וחלקן בציבורי.
יש הרבה צמחים שאני רוצה להבטיח את שלומם, ודואגת לפנות להם מקום, ושיתגלו מבין העשבים שכניהם שהגביהו ושגשגו.
הרבה מהדברים נעשים בידי אחרים. עלי לתכנן את שעות העבודה שלהם, ולהפנות אותם לדברים שצריך, או רצוי, או תורם לעשותם.

לכבוד יום הולדת שבעים, בתחילת אפריל, גם הרשיתי לעצמי יציאה לטיול (של ארבעה ימים) עם לינה בחוץ, שבו התנתקתי מכול המחויבויות, והתפניתי לחוויה אחרת, ללא חיבור לתקשורת שמביאים המכשירים.

לאט לאט חוזרת למסלול. פתרונות ההשקיה נבדקו וחזרו לסדר השבועי. ברוב המקומות העשבים הופרדו מהצמחים, הגיזומים בוצעו, והגזם עבר ריסוק.
המפגשים המשפחתיים היותר תכופים חזרו לקצב הרגיל, המשאיר לי זמנים לעצמי, מעבר לעבודה.
הגיע הזמן לחזור לכתיבה.

הגיע הזמן לחזור להפסקות צהרים, כי שעות האור התארכו.
לצאת יחסית מוקדם ולעשות הפוגה בשעות היותר חמות. ולחזור החוצה בשעות אחר הצהרים.

השנה היה לי צורך ואפשרות להרבות את הפריחה מסביב, כנגד הקדרות של דברים שעוברים על החברה האנושית.
העולם של הטבע חי בדרכו, ומלא חיים. זה המקום שמשמש עבורי למפלט ולמרפא מהעולם המסובך שיוצרים בני האדם. וגם מקום מפלט מהעולם הפנימי המורכב ומלא הקולות.
בחוץ אני מתפנה גם להתבוננות בדברים המתנהלים מבלי שאני אמורה לשלוט בהם.
הציפורים, הנמלים, העכבישים, העשבים, העננים, זריחות ושקיעות. המראות מעניינים ומדברים אלי. העולם מורכב, ואני יכולה לפענח בו רק מעט, ובעיקר פשוט לצפות.

הפרחים מדברים אליי בצבעים, הצמחים מגלים צורות שונות, קל לצפות בהשתנות שלהם מאחר שהם מחוברים למקומם ואינם בורחים כשמתקרבים אליהם.

אני שותפה לבריאה של דברים במידה מסוימת, בסביבה הזו, שותלת וזורעת, מנביטה.
נוטעת שתילי עצים ומלווה את הצמיחה שלהם.

באחד הימים בהם לא התפניתי ממש לכתיבה, רשמתי לי כמה מילים סביב גידול עצים:

אני מחברת שתיל חדש לאדמה.
נותנת לו מים, כדי שיוכל לפלס דרך בעזרת שורשיו, למקורות ההזנה שלו.
תומכת בו –
בתוספת השקיה, מוסיפה מוט להתמך בו, שיצמח זקוף.
מכוונת את כמות הענפים ומעודדת אותו לצמוח בצורת עץ, לכן גם גוזמת כשצריך.
שנה, שנתיים, מבקרת סדיר בשלישית, במידת הצורך.
ברביעית רוב הזמן שוכחת, באה לבדוק מידי פעם.
הקשר הרציף אובד.
פתאום ניצב שם עץ של ממש,
כאילו לא היה שתיל, כאילו היה שם כמות שהוא,
חדש לי, באפיונים הייחודיים שלו.
כיוון הענפים, הפיצולים, המרווחים,
העונות.
הוא לעצמו,
ואני נשארת עם זיכרונות,
ועם סקרנות-
איזו נוכחות הוא מביא איתו לעולם,
כמה יתפרש ויגביה.
מי יקנן בצמרתו.
מי ישב בצילו.

1 מחשבה על “בלוג יומן – בתחילת מאי”

  1. צבי אבני

    קראתי בהנאה גדולה
    מילים שנתנו השראה
    בשנים של "לפנות ערב" של חיינו….לך יש המלצות חמות
    (גם שמך הוא של פרח..
    יש לך לב רחב)

השאר תגובה