הסתרה- ו(חוסר)לקיחת אחריות

מציאות חיינו היום יומית, כוללת מרכיבים של הסתרה.
אורח החיים שלנו כבני אנוש, בעולם המערבי, התפתח באופן שמרחיק חלק מתוצאות מעשינו משדה הראיה שלנו.
עניין אחד הבולט לעין, הוא נושא הפסולת שאנחנו מייצרים.

אחת הדוגמאות שקופצת לי לעיין, היא השימוש בבלונים, בחגיגות יומולדת, ובכלל. בסיפור הילדים המוכר בארץ, חמישה בלונים- הפזמון החוזר- "בום טרח/ מה קרה/ הבלון התפוצץ/ הבלון נקרע
– אל תבכה/ רוני רון/ זה סופו/ של כול בלון".
וכאן בדיוק נגמרת ההנאה, ומתחילה הבעיה- הבלון התפוצץ, אך סופו לא הגיע. חתיכת הגומי שנותרה, הופכת לפסולת מזיקה.
כביכול מקובל שאם האשפה נזרקה לפח- הכול בסדר. אלא שפחי האשפה הם שלב בדרך המרחיקה את תוצאות השימוש שעשינו, מהעין.
האשפה ממשיכה להתקיים, אך לא מול עינינו. עכשיו נמשכת הפגיעה בסביבה, (שככול הנראה התחילה בהקשר לתהליך ייצור המוצר, שגם הוא נסתר מעינינו, ולא באמת מובן וברור לנו).
מבלי לפרט את התהליכים המזהמים של הפסולת המוסתרת מאיתנו, מטרידה עצם העובדה שיש כאן בעיה, ואנו נוטים להתעלם ממנה.

אנחנו חיים בתרבות המבוססת על צריכה, ומעודדת צריכה. על מנת שנמשיך לצרוך מבלי להתעכב על תוצאות הבחירות שלנו- המערכות מסלקות מעינינו את תוצאות מעשינו, כך שנוכל להמשיך לצרוך יותר ויותר.
ההסתרה הזו של התוצאות היא חלק מהתרבות.

נסו לצאת איתי בעקבות תמונה דמיונית- בה על כול אדם היה לשמור את הפסולת שנוצרה בעקבות הבחירה מה לצרוך.
פסולת זו תישאר ברשותנו, ואין לפנות אותה למרחב ציבורי, עלינו יהיה לאחסן אותה בביתנו.
את החיתולים החד פעמיים של התינוקות שלנו, את הכלים והמכשירים המקולקלים, את אריזות המוצרים.
החיים עם אחריות לפסולת כיום הם לא אפשריים, אפשרי לצמצם פסולת, באמצעות בחירות שונות, אבל הבעיה האמיתית מתחילה בהרכב המוצרים.
מה שלי מסתמן- בתסריט כזה, הוא שאנשים בלית ברירה, יחפשו פתרונות, ויעברו למוצרים שאינם מייצרים פסולת.
שכול הייצור של מוצרים יעבור שינוי עמוק, החומרים והחלקים ייבנו כך שיהיה להם פתרון קצה ראוי- יהפכו לקומפוסט, שיכול לטייב אדמה, או יחזרו להיות חומרי גלם קלים להפרדה, איכותיים, ובעלי ערך ליצרנים שישמחו לאסוף אותם.
כול מחזור הייצור ישתנה.
אם תהיה שקיפות על ייצור הזיהום והניצול החברתי, בעת הייצור, תוכל לקרות מהפכה אמיתית.
בשלב התפתחות זה של בני מיננו, אנחנו רחוקים מנקודה זו,
כיום בפועל ההסתרה היא ההתנהלות המקובלת בתרבות שלנו.
כתוצאה מקיומה של ההסתרה, והרחקת התוצאה מעינינו, קל לנו לאמץ התנהלות חסרת אחריות לגבי תוצאות מעשינו.

יש אנשים שמשתדלים מתוך מודעות לצמצם את הצריכה. כיום אין לניסיונות אלו השפעה משמעותית על ההתנהלות. ואין די הסברה ושקיפות שיביאו לשינוי.
אין אחריות יצרן לסיום נאות למוצרים שייצר, או מחויבות לקחת אותם אליו לשימוש שאינו פוגע בסביבה.

הייתי שמחה לראות התעוררות בעולם, והפניית משאבים לפתוח מוצרים שלא הופכים לפסולת. תחושה של ערבות הדדית, של המין האנושי, לעתיד העולם, לאפשרות לחיים ברי קיימא, בעולמנו המשותף.

י

3 מחשבות על “הסתרה- ו(חוסר)לקיחת אחריות”

  1. מילים כדורבנות! ואוסיף שחברות הנפט מעודדות אותנו להשתמש במוצרי פלסטיק כדי שנקנה עוד ועוד ללא הפסקה וננציח את תרבות הצריכה.

  2. ועוד-
    למרות שנראה לי שצריכת ה"חד-פעמי" עלתה בהרבה בשנה האחרונה,
    למרות זאת, נראה לי שתובנות השנה הזאת יביאו בטווח הרחוק ללקיחת אחריות, התמקדות אישית, הפחתת הפסולת והגדלת הטוב

  3. איריס יקרה,
    איזה מילים יפות ונכונות. תודה!
    אני מסכים איתך, ומציין יוזמות וקולות שעולים פה ושם לתיקון-
    "עיר עם אפס פסולת" (בכפר סבא, כמדומני), חלוקת קומפוסטרים לבתים בעמק יזרעאל, ריסוק גזם ביישובים בגליל תחתון (עדיין נתקל בקשיי התחלה/תנועה),
    חג שמייח ויישר כח,
    נדב

השאר תגובה