מחשבות על ציות

ציות הוא מושג, המדבר בדרך כלל על התנהגות המוכתבת על ידי אחרים, שנחשבים לסמכות. (מהמילה לסמוך- לתת אמון, או להיסמך- להישען, להיות תלוי).
ביצוע הוראות שניתנו על ידי ממונים. התנהגות בהתאם לכללים ידועים, וחוקים.
[עשה מה שהורו לו לעשות, שמע בקול, היה ממושמע – ויקימילון].
הדרישה לציות מניחה שזו הדרך להסדרת ההתנהגות של אנשים, כדי שיפעלו באופן תואם עם המערכת בתוכה הם נמצאים, אליה הם שייכים.

הדרישה לציות מתחילה במסגרת המשפחה הגרעינית, שם ההורים הם הסמכות ביחס לילדיהם. ההורים מלמדים את הילדים מה מותר ומה אסור. מה מבוקש מהם, וממה עליהם להימנע.
הדרישה לציית יכולה להגיע כפקודה, כפיה, "הנחתה" של בעל הכוח על החלש ממנו, הצעיר, הלא מנוסה.
במקרה הטוב יותר- הדרישה תבוא מלווה בהסבר, תוך כוונה להגיע לשיתוף פעולה בהסכמה. ציות מתוך מודעות לחשיבות הכללים והדרישות.

הדרישה לציות מופיעה במערכת החינוכית, ובמוסדות הלימוד, מהגיל הרך ועד לבוגר, ציות לכללים הנהוגים במסגרות החינוכיות השונות. הדרישות מתייחסות למגוון תחומים- כמו לבוש, חופש ביטוי, לוחות זמנים, סוגי הפעילות הרצויים והאסורים, חלוקת הזמנים של הפעילות, בחירת התכנים הרלוונטים ושאינם כאלו.ההשתייכות לאמונה דתית – לקבוצה המחזיקה בתפיסה דתית מסוימת- מלווה בציות למערכת חוקים והסכמות, הנובעים מבעלי הסמכות, ומיוחסים לכוחו של האל ולדרישותיו. וגם לרוב מלווים בתגמולים ועונשים, שהאל/ אלים אחראים עליהם.

במסגרות הבוגרות השרות הצבאי הוא מקום בו נושא הכללים והציות מהווים עמוד שדרה לפעילות. והאכיפה מלווה בעונשים ברורים.

במסגרת האזרחית המדינה / הממלכה, בעלות מערכת חוקים על פיהם האזרחים או הנתינים אמורים לפעול.

ציות- הוא דרישת התנהגות המסדירה את ההתנהלות בקבוצות חברתיות קטנות וגדולות.
ציות- מבוסס על הכרה בסמכות, ובצדקת הכללים שנקבעו.
וכשאין הכרה כזו, ויש התנגדות לציות, הציות לכללים נאכף, ונכפה באמצעות ענישה וסנקציות.
ציות לא מבוסס על הבנת התמונה הכללית, ושיפוט אישי, אלא על השענות על סמכות, וביטול עצמי של האדם.

הציות מקובל כדרך לכוון להתנהגות רצויה.

האם זו דרך נכונה?

האדם או קבוצת האנשים המציית לחוק / להוראות, או להנחיות נוטה להניח שזו הדרך הנכונה להתנהג, ולא להפעיל שיקול דעת אישי.
לעיתים מתוך אמונה שלמה, ולעיתים מתוך השלמה, והסתגלות, כדי לא להיקלע לעימותים או להתנגשות חיצונית, או פנימית.

הציות מסיר מהפרט את האחריות האישית למעשיו, ומצדיק חוסר חשיבה לעומקו של עניין.
כאשר יש התנגשות בין הדרישה המסוימת לכללים ותפיסות מוסריות מקובלים אחרים, או לתפיסות וראיה חברתית מקיפה יותר, הציות גורם לאנשים להימנע מהפעלת שיקול דעת אישי, ונקיטת עמדה עצמאית, ולהשתחרר מתחושת אחריות לתוצאות המעשה.

עד כה החברה האנושית בנויה ברובה בפירמידות שבהם המנהיגים -בעלי התפקידים הבכירים עומדים בראש, ולהם הסמכות ומתחתיהם דמויות עם סמכויות משנה, הכפופים להם, או תלויים בהם.
המבנה הזה מבוסס ציות, הדרישה לציות מוכתבת מלמעלה- מהקודקוד של הפירמידה, כלפי מטה.
החלוקה הזו מקובלת בחברה. באמצעותה החברה מתנהלת.
הכוח נמצא בידי מעטים.
על הרוב פשוט לציית, ולהסתגל לחוקים ולתכתיבים שונים.

דרגות הכפייה לעומת מרחב החופש של הפרט, שונות בקבוצות חברתיות שונות.
הן נוגעות לנראות (לבוש, התנהגות), להתנהלות החיים בשוטף, לחופש החשיבה והביטוי.
ככלל החברה האנושית כיום מבוססת עדיין פירמידות שליטה, וציות.

במהלך שנות התפתחות החברה החל לצוץ המושג של זכות טבעית, אישית, מוּלדת, של כול פרט מעצם היוולדו.
והתפיסה הורחבה גם לזכויות בעלי חיים.
תפיסות אלו חִלחלוּ לתוך החוקים שמסדירים את ההתנהלות של מדינות.

התעוררות מודעות לעניין זכויות הפרט, ולערכו של האדם היחיד- היתה תהליך הדרגתי, שטרם הסתיים.
במהלך השנים, ככול שציבור רחב יותר קיבל השכלה, צמחה ההבנה והמודעות לגבי הקשרים בין הנעשה בחלקי עולם שונים. ראיית העולם כמכלול, הפכה לנחלת רבים,
התעוררה התנועה של שיתופי פעולה ליצירת הסכמות בינלאומיות בשאלת התנהלות העולם, וגם בשאלת זכויות היסוד של הפרט.

שתי מלחמות העולם הביאו להתארגנות משותפת של מדינות, בניסיון למנוע מלחמות נוספות. בתחילה קם "חבר הלאומים", ובעקבות מלחמת עולם נוספת, קם ארגון האו"ם.
התפקוד של ארגונים בינלאומיים עדיין לא השיג את רמת החזון בשמו הוקם- אבל מעצם קיומו יש בו מעין הכרזה לגבי הצורך בשיתוף פעולה עולמי.
שיתוף פעולה זה כלל בתוכו עבודה על הכרה מחייבת בזכויות הפרט.

מתוך ויקיפדיה למדתי:

" הוועדה לזכויות האדם הוקמה בשנת 1947 במטרה לנסח הכרזה אוניברסלית בדבר זכויות האדם, שנתקבלה בעצרת האו"ם שנה לאחר מכן. שורשיה הרעיוניים של ההכרזה נובעים מאחת מתקופות השפל החמורות ביותר בהיסטוריה האנושית – מלחמת העולם השנייה והשואה. ההפרות הקיצוניות של זכויות האדם הבסיסיות בתקופה זו הכשירו את דעת הקהל בעולם לרעיון, כי שיתוף פעולה בינלאומי להגנת זכויות האדם וחירויותיו הבסיסיות הוא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה ובריאה."

" "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה".

לקריאה נוספת : זכויות האדם
על זכויות האדם

גם אם יש התקדמות הדרגתית בהכרה בזכויות האדם, ושמירה עליהן, העולם רחוק מלהתנהל בצורה מלאה על פי הכרה זו.
הקטע במגילת זכויות האדם האומר " כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה".
מניח שההתנהגות החברתית הרצויה עשויה בעתיד להתבסס על התבונה של הפרט-
היכולת להבין את התמונה, ולפעול בהתאם לערכים של מחויבות לראיית טובת הזולת, תוך שמירה על טובת הכלל.

הכיוון הוא אמונה באדם, וביכולתו להתנהלות חיובית.
הדרישה לציות, מתנגשת לא פעם באמונה ביכולת השיפוט האישית, ובמסוגלות האישית, להבחין מה רצוי לטובת הכלל.
התפיסה השוללת מהאדם את הצורך להפעיל שיקול דעת אישי, מתבססת על הנחת יסוד, שאי אפשר לסמוך על אנשים:
" כי יצר לב האדם רע מנעוריו" כפי שניסחו זאת בסיפור בספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"א.

לאורך השנים התלבטתי בשאלה האמנם יש להניח הנחות לגבי הנטייה של האדם מלידתו.
המסקנה האישית שלי-
האדם מתוכנת מטבעו (באמצעות הגֵנים שלו) להיות יצור חברתי, ולחיות בזיקה הדוקה לחברה, כחלק מקבוצת שייכות וזהות.
הוא מתוכנת להפוך לשותף בחברת בני מינו באמצעות למידת התנהגות, כך מראשית היוולדו דרכי התנהגות הן דרכים נלמדות..
התנהגותו בהמשך חייו תלויה ונבנית על בסיס דרכי התנהגות שספג בילדותו, כשהעיצוב והלמידה נמשכים לאורך החיים.
האדם הוא יצור שנגזר עליו ללמוד.

מי שזכה להכרה בייחודיות שלו, ולהכוונה להשתלבות בחברה בדרכי נעם, ילמד התנהגות זו, ויעדיף להתנהג כך.
סביר שירגיש לא נוח עם דרישה לציות עיוור, ועם כפיה.
ההתנהגות של מי שלמד לציית, וחווה כפיה, ירגיש יחסית בנוח בעולם בו אלו כללי ההתנהגות. (למעט היוצאים מהכלל, שהתמרדו כלפי גישה זו, ויצאו ממעגל הכפייה).

אני חוששת מהתנהלות של ציות עיוור, מאז שלמדתי מעט על השואה, בשנות בית הספר, שם נתקלתי במידע על מה שאנשים מסוגלים לעשות מתוך ציות עיוור, ולאן ציות עיוור והסרת האחריות האישית יכולים להוביל.

מקווה לעולם שיגדל דורות חדשים מתוך אמונה בפוטנציאל החיובי של האדם, מתוך הקשבה, ודוגמה אישית להתנהגות בונה וחיובית.
עולם של בחירות אישיות חיוביות, היוצרות שיתופי פעולה והרמוניה.
עולם בו ניתן לחיות באמון, בבִּטחה, בשמחה.

השאר תגובה