לתכנן שינוי, להתכונן ליצירת מציאות חדשה

מחשבות, התחלה- .שיטה חלופית לניהול מדינה,ובהמשך- מעבר להתארגנות  עולמית של קהילות מקומיות  –

צעדים לקראת  שינוי חיובי לטובת החיים כולם

אם יוצאים מנקודת הנחה שהכול פתוח, מחדש לקבלת החלטות  -אפשר לחקור את השאלה מה רצוי שיהיה תפקיד המדינה נכון לעכשיו, והאם מדינה היא הדרך גם בהמשך. בדיון חשוב לבדוק מה הנחות היסוד עליהן מתבססים.

כשמחפשים ליצור שינוי -שאלת המפתח שאני רואה אותה כנקודת מוצא היא: מהי מטרת – העל של השינוי?  מטרת העל שאני בוחרת, התואמת את השקפת עולמי היא – להשיג מינימום רווחה לכול תושבי כדור הארץ, תוך המשך השגשוג של הטבע, ושמירה על הסביבה.

לאפשר לאנשים לחיות ברוגע, ובשמחה. בהמשך – לחפש את האופטימאלי, בכול תחום.

ערכים אנושיים שאני מאמינה בהם  – מודעות עצמית בונה, יצירתיות, שיתוף פעולה, לקיחת אחריות, המשך התפתחות.

~~~~~~~~~~~~~~~

הכלי שבעזרתו אנו יוצרים שינויים- הוא המוח, ובתוכו החלק החושב והחלק היצירתי.

עשיה מוצלחת נשענת על הגיון. רציונליות. תכנון. ניסיונות ובדיקת תוצאות, תהליכים של התפתחות, דיוק ובדיקה מחודשת של מה שנעשה.

היום הצצתי במחשב ב"פרויקט ונוס". ניתן למצוא עליו הרבה חומר ברשת.  קישור לדוגמא שמספרעלמה מדובר- :  פרויקט ונוס  

לא הקפתי את החומר. אבל מסר ברור שמופיע שם הוא  שהבזבוז של משאבים בעולם שלנו הוא בהיקפים לא נתפסים. וכן ההרסנות שיש בדרכי ההתנהלות העכשוויים.

לטובת המטרות שהצגתי ברור שהשיטה הנוכחית לא יכולה להיות המילה האחרונה.

~~~~~~~

אנחנו שואבים ביטחון מהמוכר. גם אם איננו לרוחנו.  הביטחון הפסיכולוגי שלנו, בנוי על מיעוט התמודדות עם דברים חדשים, ורוב הזמן התבצרות במוכר.

אחת השאלות שעולה בי היא מה ייתן לאנשים ביטחון להיפתח אל דרכים חדשות.

נראה לי שחזון ברור אתו נעים להזדהות,  ו"מפת דרכים" איך להתקדם לקראת החזון, יכולים לעזור בנכונות להיפתח לשינויים, ולרצות בהם.

המשאלה שלי היא שאנשים יקדישו חלק משמעותי מזמנם בחיפוש תמונת העתיד שנראית להם רצויה, והיכרות עם רעיונות שהוצגו במהלך השנים בכיוון הזה. 

המחשבה שלי שזה צריך להיות נושא מרכזי שמעסיק אנשים, כדי להתחיל להתקדם לקראת יצירת שינויים לטובה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

עוד מחשבות על  שיטה חלופית לניהול מדינה. ובהמשך- מעבר להתארגנות  עולמית של קהילות מקומיות 

השיטה של מינויים פוליטיים לראשי מדינה , לכנסת ולשרים היא בעייתית בלשון המעטה. אלו  תפקידים ארגוניים חשובים  ביותר, וחשוב שימלאו אותם אנשים בעל ניסיון ארגוני בארגונים המכוונים לטובת ציבור רחב. ובעלי רקע מקיף בתחום.

אנשים שיודעים ומתאימים לתת שרות לציבור רחב, ועם כישורים בתקשורת בונה עם האנשים שבקשרי עבודה איתם.

כול משרה ציבורית צריכה להיות תחת פיקוח של מבקר מקצועי המבין בתחום, ושל בית הנבחרים / או הכנסת. התגמול כשל בעל מקצוע טוב בתחומו, איש ארגון.

מטרות-  המטרות של הניהול  יקבעו על ידי משאל עם, או משאל אזרחים.

המשאל יערך בכמה שלבים-

משאל עם ראשון – הגדרת תחומי הטיפול של המדינה-  אילו שירותים תספק לאזרח. (כיום זה- ביטחון, התנהלות מול מדינות אחרות, תחבורה, חינוך בריאות, משאבי טבע, וניהולם,  שמירה על הסביבה, תרבות, ניהול התקציב, הכללי- שוב עניין מקצועי, שנועד לשרת את המערכת, ולא להכתיב לה תכתיבים. …)  ובכך קביעת דמות המדינה הרצויה מבחינת צורכי  אזרחיה.

משאל עם שני – פריטת כול תחום למרכיביו– לשלב תוצאות המשאל בחוות דעת מקצועיות, לצורך כיסוי כול הצרכים, וקביעת סדרי העדיפויות.

תפקיד בית הנבחרים, לעקוב אחר קידום המטרות שנבחרו, לדאוג לאייש את המשרות באופן שיהלום את השגת המטרות. הם ממונים ומשקיפים מטעם הציבור, על ביצוע היעדים, בנוסף על בקרה מקצועית, המובנית בתוכניות העבודה, בכול תחום.

מנהלי תחומים- לא יהיו שרים, אלא ממונים שנשכרו לתת שרות בתחומם, על סמך ניסיון רלוונטי בתחום, ויעבדו תחת פיקוח מקצועי, בכפוף ליעדים הלאומיים.

חברי הכנסת יבחרו על ידי אנשים המכירים אותם, הבחירה תהיה אישית, לא סיעתית.  יהיו קריטריונים ברורים לבחירה שעל המועמדים לעמוד בהם. כול אחד יבחר על סמך כישוריו, וניסיון העבר שלו, ויושר דרכי התנהלותו . כדי להשיג אנשים בעלי התאמה לתפקיד.

הציבור צריך לאשר את מינוי חברי הכנסת.  יתוכנן  תהליך בחירות הדרגתי, שיאפשר הקדשת תשומת לב  אמיתית לדברים, ולמידה שלהם.

העיקרון הברור יהיה שהאנשים הנבחרים אמורים לשרת את הציבור. שמועמדים ידעו להסביר בצורה ברורה, וכתוכנית פעולה, מה יש להם להציע, ובאיזה תחום. בלי יריבות ותחרות, אלא הצגת ראיות אמינות לגבי עצמם וכישוריהם.

יש מטרות שצריך לקדם, והמערכת צריכה להיות בנויה ומותאמת לקדם אותן.

מדינה צריכה לתפקד כמו ארגון טוב, שמחפש דרכים מוצלחות להשיג יעדים, ומתקן טעויות באופן שוטף, בודק חלופת. מדווח בשקיפות ובאופן סדיר לחבריו.

הדיווח לאזרחים צריך להיות באמצעות אתר, המציג בברור את התמונה, וכול אזרח יוכל לעקוב אחרי ההתפתחויות. חשוב שההצגה של הדברים תהיה תחת פיקוח של מבקר, לוודא שאין הטיות והטעיות.

חשוב שהמערכת תבנה כך שלא יהיה מקום לנתינת טובות הנאה.

שאנשים נושאי תפקידים לא יצפו לכבוד, או להבטחת עתידם, אלא ימדדו באמצעות העשייה שלהם, והצלחתם בקידום מטרות לטובת הציבור הרחב. ימדדו בתודעת השרות שלהם, ובאמינות שלהם, ביכולת ראיה רחבה, ובאנושיות כללית.

~~~~~~

הגבולות המדיניים מהווים בעיה , מהרבה סיבות.

 לטובת תחושת השייכות של האנשים – עדיף שהעולם ינוהל בהתארגנות של יחידות מקומיות , הלוקחות חלק בהתארגנות רחבה יותר.

איך מתארגן מבנה כזה- זה חומר למחשבה.

אולי המודל של מועצה אזורית, כפרית יכול לתת כיוון.  אולי המודל של עיר הדואגת לכול תושביה, בכול השכונות, ולחיים קהילתיים בשכונותיה, תוך יצירת תמיכה מקיפה מטעם המערכת הניהולית, תוך חיפוש הייחוד של כול שכונה, ואזור בעיר, ויצירת מרקם בו כול חלק תורם ונתרם בתוך המערכת הכללית.

ומעבר לזה התארגנות אזורית, בה חברות היחידות, והתארגנות עולמית, שחובקת את כול המבנה הזה, ומאפשרת תאום ושיתוף פעולה, תוך ביטול וניטרול מאבקי כוח, ופתרון מושכל ומוסכם של סכסוכים שונים.

עולם שיתנהל כשהוא חורט על דיגלו שיתוף פעולה, של יחידות עם אוטונומיה מקומית, והתנהלות לטובת אזרחי העולם, תוך שמירה על סביבת החיים, ושלמות המרקם של כדור הארץ, על שטחי הטבע שלו, מתוך מודעות שהם חיוניים לקיום.

אנחנו מאד רחוקים מחזון זה.

בראיה מקיפה אפשר להבחין עד כמה התועלת לרוב האזרחים רחוקה מהאופטימלי. כמה ההתנהלות כיום לא יעילה, מזיקה, וחסרת חזון כולל. כמה חשוב לחשוב על התמונה הכללית, ולעשות צעדים לשינוי.

השאר תגובה