משפחת ההדסיים Myrtaceae

התכונה המייחדת את משפחת ההדסיים היא שחלקיהם מכילים בלוטות של שמן אתרי. לכן רבים מהם ריחניים, וניתן להפיק מהם שמנים ארומטיים. רבים מבני המשפחה ידועים כצמחים צופניים- צמחים שהדבורים  וחרקים רבים אחרים, ניזונים מהצוף והאבקה שלהם. בעונת פריחתם הם זוכים לביקורי חרקים רבים.

Common Myrtle

ענפים של הדס מצוי

אחד בלבד מבני המשפחה הוא צמח מקומי, הצומח בר בארצנו – ההדס המצוי.

כצמח בר הוא נדיר למדי בארץ. גדל בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובאזור מקורות הירדן.

אזור תפוצתו מארצות הים התיכון ועד הודו.

הדס מצוי הוא שיח המשמש בגינון, ונפוץ למדי בגינות. לעיתים כשיח העומד בפני עצמו, ולעיתים משמש כמרכיב בגדר חיה.

עליו קטנים וירוקים. הוא ירוק כול השנה, צמח חזק המסתפק במועט.ההדס פורח בקיץ ממאי עד אוגוסט. הפרח לבן.הפירות הקטנים שלו  מבשילים בסוף הסתיו, צבעם סגול כהה, ומכילים זרעים. קל להרבות אותו מזרעים. יש גם נביטה עצמית של הדסים בשכנות לשיחים בגינות.גידולו איטי, אך הוא מאריך שנים, ויכול להגיע לגודל של עץ קטן.

במקורותינו ניתן ללמוד כי ההדס נחשב כסמל הטוב והיפה: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד הדס" (ישעיהו נ"ה, י"ג). הצמח ידוע גם בתכונותיו הרפואיות. בחג הסוכות ההדס שולב כאחד מסמלי החג- אחד מארבעת המינים, בזכות ריחו.

צמחים נוספים שהם קרובי משפחה של ההדס, אך מקורם מארצות אחרות צומחים בגינות ובוסתנים. בזכות פריים

המוכרת יותר היא הגויאבה, שהיא עץ לא גדול. ומין קרוב הנקרא גויאבה תותית. שיחים גדולים  נותני פרי ממשפחה זו הם הפיטנגה והפג'ויה. גם הם פורחים בלבן.

הפרח של הפג'ויה מתהדר באבקנים אדומים, בשונה מהאחרים, ועלי כותרת גדולים, האהובים על הציפורים, הבאות לאכול מהם. צפיתי בבולבול, עושה זאת , שנה אחר שנה, אוכל את עלי פרח הפג'ויה, מהשיח שצמח מול חלון המטבח.(כיום מול חלוני עץ משמש, וגם אליו מגיע בולבול, ואוכל עלי כותרת לבנים).

 מקורו של עץ הגויאבה מיבשת אמריקה והאיים הקריביים. מקור הפיטנגו והגויאבה התותית מברזיל. מקור הפג'ויה כנראה גם כן בברזיל.

גויאבה וגויאבה תותית קל מאד להרבות בהצלחה מזרעים. קצב התפתחות הגויאבות שנבטו מזרעים גדול, והן מגיעות להנבה כעבור כ3 שנים. הגויאבה התותית מתפתחת יותר לאט. לעליה ברק וצבע ירוק עשיר, יכולה להפוך לעץ קטן במהלך השנים, ואפשר לעצב אותה כשיח.

פיטנגה קל להרבות מזרעים, לרוב  ניתן למצוא נבטי פיטנגה תחת השיח עצמו.

גם פג'ויה מרבים מזרעים.

כול אלו שייכים לתת משפחה של ההדסיים שפירותה עסיסים במידה זו או אחרת.

ההדסיים מחולקים לשני תתי משפחות.

תת המשפחה השנייה, שנפוצה בעיקר באוסטרליה – נקראת "בת משפחת דקי הזרע (Leptospermae) ", הפירות שלהם אינם עסיסיים, אלא יבשים.

המין הנפוץ והמוכר  הוא האקליפטוס.

פריחת אקליפטוס, לרוב בלבן, אך יש זנים שונים וצבעים נוספים

עצי האקליפטוסים נפוצים כעץ המשמש לייעור. מהם רבים צומחים לגודל מרשים. בתקופת המנדט הבריטי היה מנהג לשתול עצי אקליפטוס בשוליים לאורך הכבישים, כדי להסתיר את תנועת כלי הרכב, מעיני אוייב.החלוצים נטעו אקליפטוסים במחשבה שהם עוזרים לייבוש ביצות.

האקליפטוס עץ מהיר צמיחה, רבים מהזנים גבוהים. פרחיו מזינים דבורים, העץ מתאים למטרות שונות.

כיום מסתבר שבמקומות מסויימים, האקליפטוס הפך למין פולש, ויש וויכוחים סביב המשך הגידול שלו. יצא לי למצוא נבטי אקליפטוס לא מעט פעמים. לרוב כשיש תנאים לנביטה, מוצאים די הרבה מהם בסביבת עץ האם.השתמשתי בנבטים שנבטו מעצמם כדי להכין שתילי אקליפטוס לנטיעה.

לאיקליפטוס עלים ריחניים, ומפיקים מהם שמנים אתריים, למטרות שונות רפואיות וקוסמטיות ועוד.

צמחים אחרים קרובים הם הקליסטמון והמללויקה, המשמשים בגינון, ופריחתם מושכת דבורים וצורתה כמברשת בקבוקים. גם מוצאם מאוסטרליה. הם מתפתחים כשיחים או כעצים.

עדיין לא פיענחתי איך להרבות אותם.

לקריאה נוספת –     גויאבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s