לא כתבתי הרבה שירים לאחרונה. ובכול זאת אחדים

מרץ אפריל- 2020 קורונה)

צריך להיזהר מזהירות מוגזמת

מהירות מופרזת.
מפחדים
מתקוות.

צריך להיזהר
מאשליה מנחמת,
ממחשבה מקוממת,
מהתלהמות.
וגם מהתרוממות רוח.

ללכת בנחת
לאורך הנחל
לטבול בזרם.

בטוח-
שלווה תמיד,
עדיפה על
פחד.
~~~~~~~

רוצה למות
לאט
אבל בלי פחד,
אני, המוות, ואתם,
כולנו יחד.
להתמסר, להשתחרר,
מבלי להתחכם.
לומר שלום
להתמוסס
אל תוך האין.

אולי לבד,
מבלי מילות פרידה,
עם אלוהים בלב
והכרת תודה.

אינני בודדה,
חוזרת להשיב ההפקדה,
על כול שבו זכיתי בחיי
אני מודה .

( עם אלוהים בלב
אינני בודדה
חוזרת להשיב ההפקדה
תוך הכרת תודה)

מחכה לשעות של אור
לשמש שתפציע
בין העננים
תפזר חמימות טובה
לאחר ימים
של קור וגשמים.
מחכה לחסד האור
לאפשרות להרפות
להסיר קליפות.
שתמוסס את דאגותיי
שתפשיר
שתאפשר
יותר זרימה
יותר תנועה
להתמסר לרגיעה.

כול מי שבינתיים חיים,

ששרדו את הדברים שמאיימים
על הקיום,
על הקיים.
כולנו
ניצולי הדברים שעלולים לקרות
אם
לא נזהרים,
או כי סתם קורים,
תרחישים אחרים.
בינתיים ניצלנו
בינתיים
נידונים לחיים,
לפחדים, לתקוות.
בינתיים,
פותחים לב לעולם,
זה לזה,
לאהבות.

בינתיים
נאחזים, מרפים,
מתרסקים, לעיתים עפים,
נחים,
ושוב מתעייפים.
מנופפים
לאיום, או לשלום.
מקווים,
שיהיה גם מחר,
שיבוא עוד יום.