הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

הכרה במוות
בשלב כלשהו בילדות המוקדמת ילדים מגלים את העובדה שהחיים סופם מוות. הם מוטרדים, ונוטים לשאול, ולתהות, לגבי הסבים, ההורים. ולגבי מה שיהיה, אם מישהו ימות. הילדים כנים וישירים, בשנותיהם המוקדמות.
אני לא יודעת עד כמה ילדים מוטרדים לגבי אפשרויות מותם הם. אבל הפחדים שמלווים לא פעם את הילדות, נראה לי שנובעים באופן כללי גם מההבנה של עובדת המוות.

(נזכרתי במחשבה שאין דבר כזה- חושך. חושך הוא העדרו של אור. אי אפשר להדליק חושך, אלא לכבות או למנוע אור. אם עושים הקבלה אולי אין דבר כזה מוות, אלא היעדרות של החיים. כשהם חדלים אנחנו קוראים לזה מוות.)

החברה שלנו מתקשה למצוא דרכים לשיחה על המוות. יש פחד, לעיתים פחד חזק, ורתיעה, שמובילים לזהירות בדיבור, הימנעות, שימוש במילים עוקפות, תוספת לחש כנגד עין הרע, או ברכה שתסתור את העובדה הצפויה והידועה.
לעיתים יש התרסה שמתבטאת בציניות, בבדיחות מקאבריות.

נראה שכדאי להתמודד במודע עם שאלת הדיבור על מוות, ולא רק במקרים שאנו צופים מותו של אדם קרוב, אלא כדבר משמעותי שכדאי למצוא דרך להתייחס אליו, בצורה שקולה ומאַזנת.
פחד
יצורים חיים כי יש להם מנגנונים של שמירה עצמית. כך מיני החיים שורדים את פרק החיים הקצוב להם, ומאפשרים המשכיות של מינם. זה נכון לבעלי חיים וגם לצמחים.

הפחד, שהוא תגובה רגשית, כולל גם מרכיב של  תגובות של מנגנונים בגוף, שתפקידם להפוך את האדם מוכן להתמודדות עם סכנה מיידית.
אלא שהפחד מפעיל את המנגנונים גם בעקבות מחשבות על איום עתידי, ולא בהכרח לגבי איום בהווה המצריך תגובה מיידית.
זו דוגמה לאחת המורכבויות של הפעילות של התודעה האנושית, שהתרחבה מעבר לרגע הנוכחי.
אנחנו חושבים ומגיבים רגשית, ופיזית, גם על דברים כשאינם קיימים כרגע, ובכלל, אפילו על דברים שחשבנו עליהם בלי קשר למציאות בפועל.

לשלוט בתודעה ולנהל אותה לטובתנו זה אחד האתגרים של המין האנושי.

קודם כול חשוב להכיר בעובדה שהמוות קיים וצפוי, ולרוב הזמן והנסיבות לא ידועים.
להכיר בזה כעובדה, לא כגירוי לעורר פחדים, אלא נתון שכדאי להביא אותו בחשבון.

מעבר לתרגום מודעות זו לזהירות, בדברים שאנו מעריכים כמסכני חיים ואת שלמות הגוף, ישנו כיוון אחר של מודעות- מודעות לערכם של החיים, בעקבות הידיעה שהם סופיים.
הזהירות היא ביטוי אחד של הבנת ערך החיים. זהירות ופחד הן מגמות ששולטות כיום.

השאלה האחרת שנזנחת ונשכחת לעיתים קרובות היא מה הטעם של החיים, ומה המשמעות שלהם.
עד איזו מידה שווה להבטיח את החיים, אם הזהירות והפחדים מונעים את הפקת ההנאה מהם.

בכדי למצוא איזון נכון בין זהירות לאפשרות לחיים מספקים מהנים ותוך תחושת משמעות, צריך להמשיך ולהתבונן מה ההכרה בסופיות של החיים, יכולה לתרום בצורה חיובית לערך החיים.

כדאי לשים לב שערך החיים לא בהכרח נמדד בכמה ימים חודשים ושנים אדם יחיה.
ערך החיים נמדד גם, ואולי בעיקר, לאור השאלה אילו איכויות יהיו לחיים, להתנהלותו של האדם, והאם יהיה מסופק מחייו.
בנוסף- אילו איכויות יהיו ליחסי האנוש של אדם, ולקשרים עם הזולת, עם אנשים קרובים, ועם אנשים אחרים בכלל.

התרבות שלנו נוטה למדוד דברים מדידים- כמה כסף יש לאדם-
ולא לבדוק כמה הוא מסוגל להיות מסופק, חברותי תורם ואוהב.
כמה רכוש יש לאדם- ולא מה משמעות צבירת רכוש.
כמה שנים חי האדם- ולא מה איכות החיים שלו, ועד כמה הוא שבע רצון, מסופק, שמח, ותורם לזולת.
לדברים אלו נותנים יותר תשומת לב לאחר שהאדם נפטר.

המודעות למוות לפי הבנתי, כדאי שתוביל אותנו לשיח על משמעות החיים וערכם,

ולא להתמקד בעיקר בהרחקת הסוף.
לכלול בדאגה לקיום החיים לקיחת אחריות לבריאות הפיזית, על ידי אורח חיים בריא.
וגם- להתמקד ביצירת ערך לחיים, כך שהחיים יענו על צרכים אמיתיים בסיסיים בנוסף למזון בריא ומחסה ,
צרכים חשובים כלליים- שייכות והערכה, זהות.
ולחתור להגיע למקום בו אנו יכולים לספק את הצורך בביטוי עצמי, ותרומה לזולת, ולעולם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

האִזכור של מוות, צריך להיות מחובר לחשיבה ולשיחה על הערך של ההווה,
על שמחת החיים- מה מעורר אותה, על המתנות של החיים,
ועל ההבנה שיש להשקיע ביצירת איכות חיים.

כשזוכרים את העובדה שהחיים הם מתנה זמנית, כדאי לכבד את הימים שניתנו לנו, ולהפיק מהם דברים בעלי ערך אמיתי עבורנו, איש איש לפי העדפותיו, ותחומי העניין והעשייה שלו.

כשמודעים לכך שאנחנו, והאנשים החיים כיום, לא לעולם יחיו, כדאי לזכור זאת, ולחזק את הכוחות והכלים שמאפשרים למצות את החיים לטובה.

סופיות החיים קוראת לנו לתת לעצמנו, לזולת, ולעולם יחס תומך, קשוב, ומחזק.
חיפוש הדברים החיוביים, ותמיכה בדברים חיוביים.
לבחור בחיים שיש בהם שמחת חיים,
לבחור להיות שותפים בפרק חיינו באמצעות לקיחת אחריות, יצירה, ותרומה לעולם .                   ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ללא פלא המוות
האם
היינו חשים
בפלא של החיים?

              *    *     *

החיים מחלה סופנית
אפשר רק לדחות
את הקץ.
כשלא כואב לך-
חגוג אותם!
אל תחכה! 

(שירים שכתבתי לעצמי, לפני כעשרים שנים ויותר)

מחשבה אחת על “הכרה במות – ככלי לחיים יותר משמעותיים- 5.4.20

  1. יפה איריס, אהבתי את מה שכתבת.
    טוב שאת מזכירה לנו לעצור שניה ולחשוב על החיים בתוך מרוץ ושגרה.
    אני מאחלת לך חג שמח, נחת, אושר ובריאות איתנה.
    מקוה שאת בטוב בימי הקורונה האלה,
    אני בטוחה שאת נהנית מיצירה ושוטטות במרחבים הנהדרים שלך.
    מתגעגעת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s