מחשבות על קורונה, פחד מהמוות, והתנהלות העולם

המצב המיוחד אליו נקלעה האנושות בעקבות הקורונה, מעלה מחשבות רבות.
ברצוני לשתף את נקודת המבט שלי.

קורונה- הפחד מהמוות, והפחד מהלא נודע

התרבות שלנו הביאה את הפחד מהמוות, לקדמת הבמה.
נותנים לפחד לנהל לנו את החיים.
כאילו לא נמות בסוף, כאילו המוות הוא לא הדבר היחידי הבטוח.

(אימת אי הידיעה- מנהלת את האנושות במשך שנות קיומה.
בגללה המציאו אלים, תפילות, טקסים.
תופעות כמו בואו של לילה, סערות, מחלות, עונות שנה- היו לא מובנות.
ניסו לנהל אותן באמצעות טקסים.
האנשים פיענחו בהדרגה מה עומד מאחוריהן, והחלו לזנוח את הצורך לקיים טקסים שיפוגגו את פחדיהם.
נותר עדיין פחד מהלא נודע.)

הפחד מהמוות ליווה את האנשים במהלך קיומם
במוות הרבה מרכיבי אי ידיעה-
מתי זה יקרה, איך ולמה זה יקרה, מה קורה כשמתים, בתהליך עצמו, ולאחר המוות.
האם זה סוף הקיום?

כול אי ידיעה, עשיה להיות מקום מאיים מבחינת תפישת עולמנו. אנו ממלאים את הלא נודע בסיפורים-
מפחידים, או מרגיעים.
יש אנשים שבוחרים את הסיפור, אחרים סופגים אותו מהסביבה, מגורמים שונים שמעצבים את תפישת עולמם.

זריעת פחד ככלי שליטה
למין התחלת ימי האנושות היו סיבות לפחד- מאחר שמאז ומעולם החיים היו פרק זמני לגבי הפרט היחיד, והיו פגיעים, ונשארו פגיעים.
לאורך הדורות הרבים, נעשה שימוש בפחד בידי מי שרצה להחזיק בעמדת כוח, לנהל אחרים, לנצל אחרים, או את שני הדברים יחד.
האיום בעונש היה כלי שילטוני. אמצעי ליצור פחד.

– עונש מידי שמים, היה איום של מעמד הכהונה, שהיה אמון על להבטיח באופן מאגי את שלומם של אנשים, בתור נציגי האלים על פני האדמה.

-עונש מידי מנגנונים וארגונים חברתיים-
המשפחה, הקהילה, השליטים, בעלי הנכסים, המדינה.
למעשה בכול אינטראקציה בין אישית עלולים להשתרבב דפוסי התנהגות של הפחדה, ואיום.
ברגע שמערערים את הבטחון של השני, אפשר לעשות עליו מניפולציות.
כך הורים מתנהלים עם ילדיהם, מערכות החינוך עם תלמידיהן, השליטים עם נתיניהם. המדינות עם אזרחיהן.

ככול שיוצרים יותר פחד מפני עונש שיבוא, יותר קל לנהל את מי שמולך, את הציבור. יותר קל למכור פתרונות מדומים, ולהוביל את הזולת בדרכים שונות, שהן לא פעם בעצם לא לטובתו.

הפחד וההימנעות מהמוות בתרבותנו פרדוקסליים

מצד אחד מנסים להעלות את תוחלת החיים.
לעיתים עוצרים פעילויות מאחר שיש בהן סיכון מסוים.

מצד שני התרבות מרשה להרוג אנשים צעירים- אם הם חיילים שגויסו בעזרת פחד מפני איום כול שהוא, או מתוך אמונה בהבטחה כלשהי.
מותר לייצר כלי נשק ואמצעי לחימה שמטרתם להרוג אנשים.
מותר לזהם את האוויר בתהליכי ייצור חומרי גלם ומוצרים. (שחלק ניכר מהם מיועד לצריכת יתר).
מותר לייצר ולפרסם ולשווק מוצרים המורידים את תוחלת החיים.
מותר ליצר פחד ולחץ, הפוגעים בתוחלת החיים ובאיכותם.
(לרוב אפשר למצוא מי מרוויח מכך, איך זה מיצר הכנסה כספית, ולמי).

מי מרוויח מהפחד מפני הקורונה, מכך שנדחה את המוות לאנשים שנמצאים בקבוצת סיכון?

מי החליט שחשוב שנמנע סבל מאנשים, דווקא כרגע, ודווקא ממחלה מסוימת זו, ונאריך את חייהם עד שהמוות יבוא אליהם ממילא, ואולי בסבל לא קטן יותר, ואולי בסבל איטי ומתמשך?


אנחנו לא מוכנים נפשית לפרידה מאנשים היקרים לנו. וגם לא למותנו שלנו.
הבעיה היא בנו. הפרידה תבוא. החוסר מוכנות הזו לקבל את המציאות של המוות והסבל, גורם לנו סבל, ומנוצל לזריעת פחד.

מה היה אילו היינו מקבלים את המוות כחלק מהחיים, בשלווה, בכבוד לדרכו של העולם?
אולי זה היה עלול לערער את חלק ממנגנונים והחוקים שלא מאפשרים לתת לשמחת החיים לחגוג, ולאהבה לנהל את העולם?

אנחנו סובלים מהפחד מהמוות, מההיקשרות לאנשים שאהבנו, כשהעולם מלא אנשים שזקוקים לאהבה, שיכולים וזקוקים להעניק ולקבל אהבה.
בעולם אין מחסור באנשים.

למדנו להיצמד לעולם הקטן והסגור שלנו, לפחד מהזולת הפחות מוכר, ולשמור על הרכוש שלנו ועל האנשים אליהם אנחנו מחוברים.


יש עניין בקיום סדר חברתי, והמבטיח שאנשים לא יינטשו, ולכולם תהיה רווחה.
ההתמקדות בהצלת חיים של חלק על חשבון שיבוש התפקוד של מערכות החשובות לעתיד כולם הינו שיקול דעת שלא מסתכל לטווח הארוך, ומתעלם מהשלכות שיכולות לפגוע בביטחון הקיומי של רוב האנושות.

ההימנעות מהמוות באופן היסטרי כמו שקורית עכשיו, פוגעת במידה רבה באנשים רבים.
משאבים שהיו יכולים לסייע ליותר אנשים לחיות בביטחון יחסי, ובתנאים נאותים, הולכים לאיבוד בטרוף המערכות הנוכחי.

הבעיות האמיתיות

הבעיה האמיתית של העולם היא עודף אוכלוסייה,
ולא תמותה של חלקנו.
פחד מטורף מפני מה שמול העיניים, שהתקשורת מעצימה ומנחילה בנו, מסתיר את הבעיות האמיתיות, שמערכות השלטון בעולם לא מתמודדות איתן כראוי.

הבעיות שעכשיו נדחקות הצידה-
ממנגנוני ריכוז הכוח בידי יחידים, בעיות כלכליות רבות , הקצנת פערים ברמת החיים, והסיכויים לעתיד. חוסר סולידריות, דיכוי המונים, בעיות זיהום הסביבה.

לא חסרות בעיות בעולם , שכדאי לעסוק בהן אם רוצים בעתיד טוב יותר.

המנגנונים הנוכחיים, מכוונים לשמירת הכוח של יחידים, והעדפתם, על פני טובת הכלל.
אולי הסטטיסטיקות והאחוזים שהפכו לכוכבים בניתוח המצב, הם כלי שלטוני.
יש הטעיה בעצם ההתמקדות כרגע בעיקר בנתון אחד, של עקומות מחלה ותמותה, מתוך רשימה גדולה מאד של מרכיבי החיים, והגורמים המשפיעים על העתיד.

עכשיו קורה שהמנגנונים של מערכות הבריאות שלא עסקו בטיפוח הבריאות, ולא עמלו על מניעת חולי, והכוונת אנשים לאורח חיים בריא, שהיה מקטין את הצורך בקיומן, ובהיקף הצורך בהן, הפכו כלי שליטה בחיי האנשים. מנגנוני המערכת הם כלי שלטוני (לא האנשים שעובדים שם, האנושיים, העושים כמיטב יכולתם לטפל באנשים).

כרגע מנהלים את העולם בעזרת הפחדה ממחלה ומוות וסבל, שיכולים להגיע בעקבותיה.
ניהול באמצעות פחד הוא אות אזעקה.

הכוונה תרבותית מסולפת
בדרך כלל מכוונים אותנו לנהוג בדרך דומה לבעלי הכוח והשליטה, שפועלים לטובתם הם- לצבור כוח ורכוש, לדאוג לקרובים אלינו ולהתעלם מהאחרים,
מחנכים למאבק להצליח בחיים, גם אם על חשבון אחרים.
בראש הפירמידה יש מעטים, והשאר יישארו מקופחים. זו השיטה.

מי שבראש הפירמידה אינם מאושרים יותר- אך אושר איננו מדד. לא אותו הסטטיסטיקות מודדות.
הסטטיסטיקות מודדות צמיחה, וצריכה, אבל לא של הדברים הנכונים.
צמיחה כלכלית, שמאחוריה מסתתרים כיום ירידת רמת החיים של אנשים, והדרדרות במערכות החינוך, והבריאות, ובביטחון לשנות הזיקנה.
צריכה– מה משמעות השפע- בזמן שחלק משפע זה הזמין לנו מיותר ואפילו מזיק.

עירעור הביטחון הקיומי- והבחירות שבפנינו

הגענו לאשליה שיש ביטחון קיומי- ולפתע נגיף אחד קטן, גורם לטירוף מערכות.
במקרים אחרים  היו , ומתקיימות כיום מלחמות , שמערערות את החיים ומסכנות אותם בגלל שגעון של צבירת כוח, של בעלי הון, ושליטים.
כמו שהעולם מתנהל יש חשש שמשהו או מישהו ישבשו את החיים תוך זמן קצר.

משהו מעורער בשיטה. משהו לא בשל בהתנהלותנו כאנשים.

לבחור לפעול עם הכוחות החיוביים
אפשר להתבונן ולעשות רשימה של כול האיכויות החיוביות, והן רבות ביותר, ואולי רבות מאי פעם בהיסטוריה, שנובעות מהיכולת שלנו להתייחס בדאגה לזולת, וגם לאלו שאינם קרובים לנו.
מהיכולת לבחור בחיים מתוך אהבה וחיוב.
הלוואי שנצליח לתת לאיכויות אלו לנהל את חיינו.

כדי לעשות לאיכויות החיוביות מקום
יש כמה דברים שכדאי להיזהר מהם באותה הקפדה כמו שמנסים לשמור עכשיו מפני חשיפה לווירוס.

– נראה שכדאי לשים בבידוד –
• את אלו הזורעים פחד ואיומים,
• את אלו המפיצים פילוג ושנאה,
• את אלו המדגימים בדרך חייהם התנהגות של ניצול האחר מתוך עמדת כוח.
• את אלו שמנסים להשתלט על אחרים, ולהכתיב להם דברים תוך רכישת כוח עליהם.

אם היינו מצליחים למנוע את הווירוסים של הפחדה, שנאה, ופגיעה באחרים,
ומתרחקים מאנשים שמפיצים אותם, כדי שלא נידבק,

הכוחות החיוביים היו יכולים להבריא אותנו,
והיינו יכולים לצאת לדרך חדשה כאנושות אחת,
עם סולידריות הדדית, ודאגה אמיתית לבריאותנו ולבריאות העולם,
בדרכים ברות קיימא.

1 מחשבה על “מחשבות על קורונה, פחד מהמוות, והתנהלות העולם”

  1. • ש3ית מדם

    איריס מדהימה שאת!!!
    איריס….
    בדיוק הבוקר ראיתי חזיון בימים אלה
    כולם יושבים מול ההפחדה בטלויזיה
    להגיש לכולם..
    הרצאות בדיוק על מה שאת מדברת.
    להעביר הרצאה על כל שאנו בסהכ
    אבק על הכדור הזה..
    הוא סהכ מבקש איזון.
    אם תהיה לנו גישה להרצאות יומיות וחינוך מחדש לכולנו…
    לפרוט הדברים לפרוטות…
    • ואהבת לרעל כמוך
    • כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה..
    • לגור בארץ ישראל לא לרדת – לשמור על המדינה שלנו.
    • לקנות תוצרת הארץ
    ושעורי בית כדי ליישם בחיי היום יום שלנו.
    יהיה וואו…

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל