בלוג יומן- הסיפור על איריס הביצות- ריבוי והשבה לסביבה 29.2.20

בכול מקום בו אני משוטטת ברגל, ואני נתקלת בזרעים של צמח מעניין, אני לוקחת זרעים כדי לנסות לגדל את הצמח.

פריחת האיריס 27.2.20 (6)
מקבץ צמחי איריס בפריחה שופעת, השנה.
אחד ממקבצי הצמחים הוותיקים

קצת לפני שעשו עבודות עפר לטובת הקמת רכבת יוקנעם כפר יהושע, היא רכבת העמק החדשה,
עם התוכנית שכללה סלילת כביש כניסה חדש ומשופר למושב, סימנו את צמחי איריס הביצות בקטע המסילה של הרכבת הישנה. הסימון היה כנראה חלק מתהליך של הצלת מושבות איריס הביצות שהיו שם, והיו מוכרות לחובבי האיריסים, שהיו מנסים לתפוס את מראה הפריחה . בשעתו פגשתי אנשים שחיפשו את המקום, ואף הכוונתי אותם לנקודה.
כחובבת הטבע המקומי, הכרתי פינה זו והשתדלתי לזכור לבקר את הצמחים בעונה הפריחה. המסילה הישנה הייתה ממש קרובה לכביש, נהגתי להגיע לסביבה ברכב, ולשוטט לאורך המסילה, לראות את הפריחה.
אני לא זוכרת האם בהקשר לחשש מפני הפגיעה בצומח בקטע זה של המסילה, או שסתם כך, הגעתי להסתובב שם ברגל, בעונה שכבר הצמחים התחילו להתייבש, ואולי בכלל חיפשתי זרעים של מעוג, שזכרתי שפורח לא רחוק משם. מבלי שהתכוונתי מצאתי באחת ממושבות האיריס, שגדל במקבצים, הלקט יבש ופתוח, שהזרעים הציצו מתוכו.
ידעתי שהצמח מוגן, לכן לקחתי רק קומץ מהזרעים, והשארתי את השאר, למרות שמהתבוננות בסביבה לא ראיתי שקורה שם ריבוי טבעי מהזרעים. (לא ראיתי שהופיעו בקטע השטח ההוא צמחי איריס צעירים, בתקופה בה שוטטתי שם).
(לפי ויקיפדיה עבודות הסלילה של המסילה התחילו ב2011, מכאן שהתחלתי את הסיפור הזה לפני כעשר שנים)



הנבטתי את הזרעים בהצלחה עם בוא החורף הבא.
את הצמחים שהתפתחו מהזרעים העברתי כול אחד לעציץ משלו.
גידלתי אותם במשך כשלוש שנים, ואז החלטתי לנסות להעביר אותם לאדמה, ולגדל אותם בפינת שדה שהייתה ברשותי. בחרתי בשוליים שליד עמוד החשמל, בפינת השדה, בהנחה שעמוד החשמל יבטיח שלא יכנסו להפוך שם את השטח.
העברתי לשטח כ9 צמחים, שבעה במעין שורה, ועוד שנים ממש למרגלות עמוד החשמל.
סימנתי את הצמחים באבנים, כדי שאוכל לעקוב אחריהם.
כול חורף היה עלי לאתר את מקומם, ולעשב סביבם כדי לאפשר להם להתפתח, ולהצליח לגדול. העשבייה שם מהווה תחרות קשה לצמחים נמוכים. במשך השנים הראשונות להתפתחותם, ללא שמירה, ספק אם היו מצליחים לצמוח.
הקריאה לשמור עליהם, ולעקוב אחרי התפתחותם, הייתה פנימית. הייתי כבר אחרי שלב הטיפול בתינוקות, שנפרש על הרבה שנים. ההרגל לקחת אחריות על מישהו הזקוק לי כדי להתפתח, נבע אולי מהצורך שלי להיות נחוצה, לדעת שבלעדיי אולי זה לא יצליח… (אולי אלו המניעים הנסתרים, שמובילים אותי עד היום לכיוון של טיפול בצמחים).
עברו כמה שנים והצמחים הפכו למקבצים, התחזקו והחלו לפרוח. הייתי גאה בהצלחה הזו,
היה לי מזל של מתחילים.


לקראת הקיץ, שלאחר הפריחה אספתי הלקטים של זרעים פרי הצמחים שלי, ופרסמתי שיש לי זרעים למסירה, לאנשים שידעתי שעוסקים בריבוי צמחי בר, וחלקתי את חלקם למי שהיה מעוניין.
(היו גם מספר עציצים שנותרו מהמחזור הראשון, שמסרתי לגן בוטני באורנים).
בינתיים, לפני כשנתיים, שוב הנבטתי זרעים, ושוב נבטו בהצלחה. כמובן מזרעים שלי.
ניסיתי להעביר כמה מהצמחים הצעירים היותר מפותחים לשטח, כעבור שנה, ונראה שלא צלחו. השאר עדיין אצלי בעציצים, והם קטנים למדיי.

לפני כשלוש או ארבע שנים החליטו לצקת לעמוד החשמל תוספת בטון לבסיס שלו,
זה היה בעונת היובש, אך חששתי שהבטון שגלש לשוליים מעבר לבסיס העמוד קבר תחתיו את צמחי האיריס השתולים שם. ביקשתי מהעובד שלי לשבור את גושי הבטון שנזלו הצידה, לכיוון הצמחים, ואכן פינינו מספיק מהם, והצמחים יצאו בלי פגע מהאירוע הזה.
בשורת האיריסים הסמוכה, מידי שנה יצאו שישה מקבצים שהצליחו להתבסס. המשכתי לעשב סביבם, אך השמירה עליהם נהיתה קלה יותר מאחר שגדלו וקל היה להבחין בהם.

בשנה שעברה הפריחה היתה ממש מועטה. חשבתי שאולי הצמחים צפופים מידי, וכדאי לנסות להעתיק חלק מהם למקומות אחרים, בעונה היבשה, כשהם בתרדמה.
לקראת סוף הקיץ נזכרתי ברעיון, וניגשתי לנסות לחפור החוצה את מה שמסתתר באדמה, ולבדוק איך זה אמור להתבצע.
החפירה דרשה מאמץ וסבלנות כדי לא לפגוע בחלק הצמח שנסתר תחת האדמה. לא ידעתי למה בדיוק לצפות, אך היה ברור שבמקום צמח אחד יש גוש צמחים, שכנראה אפשר לפצל אותו לצמחים בודדים.
לקראת סוף היום, הגעתי למקום ברכב התפעולי החשמלי, שלי, שהיה אז חדש, מצויידת בקלשון, את חפירה, טוריה וכף שתילה, ובדליים לשים בהם את הצמחים.
חפרתי בזהירות, והתחלתי לגלות מה יש שם. הטלפון הנייד, שהוא כיום המצלמה הנלווית אלי , וזמינה רוב הזמן, אפשר לי לתעד את מה שמצאתי.


הבחור שמכר לי את הרכב התפעולי הזדמן גם הוא למקום ועצר לראות מה אני עושה, (הוא נוהג לעקוב אחר השינויים שאני מצמיחה, עם צמחים שונים, בשולי השדה שלי, הנושקים לדרך עליה רבים מטיילים).
הוא ביקש ממני צמח אחד לשתול בגינה של הבית בו גידל את ילדיו.
מאחר שגיליתי שכול גוש צמחים שחפרתי מכיל הרבה פרטים, פיצלתי צמח אחד מהגוש, ומסרתי לו. הוא דיווח לי שאכן שתל אותו, כפי שתכנן.
הוצאתי שניים מתוך ששת המקבצים, בתור התחלה. השמש נטתה לערוב, והתלבטתי מה לעשות עם השפע הזה.
יצרתי קשר עם אילן, האיש שמטפח גן בוטני מושקע מאד במושב, ושאלתי האם הוא מעוניין לקבל ממני צמחי איריס ביצות לגידול. מסרתי לו את הצמחים שהוצאתי, והעזתי לבקש בסחר חליפין פקעות של צמחים שהפכו נדירים במקומנו, -ערטנית השדות, וכרבולתן. קיבלתי ממנו שתי פקעות מכול מין, וכעבור מספר ימים הטמנתי את הפקעות באותו אזור בו גדלים צמחי האיריס, פינת עמוד החשמל.
ראיתי כי טוב, ויצאתי כעבור כמה ימים להמשיך בהוצאת מקבצי האיריס מאחר שעדיין הצמחים נראו לי צפופים. הוצאתי עוד שני מקבצים, והשארתי רק שניים מתוך השישה במקומם. שניים המרוחקים זה מזה.
בעודי שם החזרתי צמח יחיד שפיצלתי מאחד הגושים , לרווח שביניהם. ועוד שני צמחים שתלתי לא רחוק משם בשתי נקודות נוספות.
הצמחים האלו הצליחו, ואף הוציאו פרח השנה.
יצרתי קשר עם מוקי, מהגן הבוטני באורנים, וגם היא שמחה לקבל כמה צמחים לשתול בגן.
(שלחה אלי בחורה שהזדמנה לאזור לאסוף עבורה את הצמחים).
את השאר השארתי אצלי , וחשבתי היכן יש להם סיכוי לשרוד, מבלי שיפגעו.
לבסוף הגעתי להחלטה שהמקום שיתאים להם יהיה בקצה הרחוק של השטח שלי, שבו גדלים נרקיסי הביצה.
את השתילה עשיתי לקראת החורף, לאחר שכבר רכשתי לעצמי טרקטור משלי.
במסגרת פינוי הסככה הקטנה עבור הטרקטור, שיחנה בה פינינו דליים של אדמה שהצטברו שם במהלך השנים. (חנתה שם המכסחת, שהיה חוזרת מהשדה עם בוץ דבוק לשוליה).
נעזרתי בדליי האדמה ובטרקטור לפרויקט השתילה-
נסעתי עם הטרקטור, אולי הנסיעה העצמאית הממשית הראשונה שלי עליו, עם הדליים של האדמה, ודליי הצמחים, ואת חפירה, עד הפינה הרחוקה בחורשת האקליפטוס הקטנה שלי,
ושם חיפשתי מה המקום הראוי. גיליתי שהחפירה ממש קשה באדמה היבשה, שהייתה מאד ביצתית בחורף.
לכן במקום לחפור נעזרתי בסדקים שבקרקע, להכניס בהם את הצמחים שפיצלתי מהגוש.
היה עלי להיזהר שהצמחים לא יפלו לעומק, וחיפשתי את שולי הסדקים, כנקודות המאפשרות שתילה. היתה חסרה אדמה לכיסוי, ולשם כך השתמשתי באדמה שהייתה בדליים, שהבאתי איתי.
היו הרבה צמחים בכול גוש, לחלקם חיפשתי מקומות בקטע אחר של חלקת האדמה, לאורך שורת עצי האגס בפינה הדרום מערבית של החלקה.

לקח זמן מאז השתילה ועד לעונת הגשמים, ועד להתעוררות הצמחים מהתרדמה.
כשהגעתי לבקר את שמורת הנרקיסים, בראשית החורף גיליתי שצמחי איריס הביצות אכן שם, וגם הם התעוררו והוציאו עלים.
כשבאתי לבקר את הנרקיסים בעונת הפריחה, שכחתי מהאיריסים.
לא הגעתי לפינה רחוקה זו בזמן של הפריחה שלהם, שמתחילה בערך כשפריחת הנרקיסים לקראת סיום.
אני עדיין חייבת להם ביקור עם תשומת לב, לעקוב אחרי התפתחותם. מקווה להגיע לכך בימים הקרובים.

 

השאר תגובה