על סיוע ליצירת קירבה לטבע – באמצעות הסיפור

נראה שהגיע הזמן ללמֵד את סיפורי הפלאות של הטבע, סיפורים על בעלי חיים, אורח חייהם, מקומם בטבע,
לקרב ילדים מגיל צעיר לבעלי חיים, להתבוננות בהם, להכרה שהם תושבי כדור הארץ לא פחות מאיתנו.
הכרות עם בעלי חיים- לאו דווקא המצטיינים בייחוד מפורסם, אלא כול בעלי החיים, למיניהם. וביחוד עם בעלי חיים שאנו פוגשים ביום יום.


מוזר שהאנושות פיתחה ריחוק מהטבע, וילדים קוראים מלא סיפורים בדיוניים, עם דמויות שנבראו במוחם של כותבים, ואינן מקרבות למציאות האמתית.
אגדות העם וסיפורים רבים גרמו להאנשה של בעלי חיים.
חסר הסיפור המקרב, הפותח חלון להצצה אל העולם המופלא של הטבע.
סיפורים היוצרים הכרות וקירבה, לא פנטזיות. העולם של הטבע מלא פלאים, רב גוני ועשיר. רבים מאיתנו גדלים מנותקים ממנו, מלאי חששות.
חששות גם לגבי עצמנו, וגם לגבי הסובב אותנו. ריחוק מוזר.

כשאני מנסה לחשוב כיצד זה נוצר, מדוע הסיפורים הפליגו לעולם הדמיון,
נראה לי פשוט שהמספרים , בעלי הכישרון ליצור מתח ודרמה, חיו בעולמות הדמיון, ובעצמם לא היו קרובים לטבע.

למרות שנראה לנו שפעם האנשים היו קרובים יותר לטבע, הקרבה הזו, במקומות שאכן היתה, לא בהכרח היתה מלווה בהבנה של מה שמתגלה מול העיניים.
זו הכללה, אני מאמינה שהיו אנשים שהיו יותר בהתבוננות וחיבור לטבע. אבל לא בהכרח הם היו אלו שנתנו את הטון בסיפור סיפורים. לדמיון הפרוע היה יותר כוח להתלהבות מוחצנת, וליצור סיפורים שירתקו אנשים, מאשר להתבוננות מתוך ענווה, וחיבור קרוב לטבע.
כוח מספרי הסיפורים היה גדול, והם הובילו תרבות שלמה של עולמות בדויים, שהשפיעו לרעה על היכולת להתבונן במציאות ולהתחבר אליה.

בתקופתנו, עם ההבנה שיש צורך לקרב אותנו מחדש לטבע ולסביבה, פתאום אני מבינה שבתרבות שלנו יש מעט מידיי סיפורים הפותחים חלון לילדים ומבוגרים לעולם הטבע, ומביאים ליצירת קרבה לעולם הטבע, ולא התנשאות וריחוק.
סיפורים שילדים סופגים יכולים להשפיע על התייחסותם לעולם כבוגרים. סיפורים מקרבים לטבע יאפשרו הסתכלות אחראית ומכבדת ביחס לסביבה.
יאפשרו יותר חיבור לטבע, שיאפשר יותר שלווה פנימית.

ממש מתבקש כיום לנצל את המידע הזמין, על ידי כותבים שסיפורם קולח, וליצור קו חדש של סיפורים מקרבים, המחברים להתבוננות בעולם הטבע הסובב אותנו.

גם במסגרות של החינוך צריך ללמוד יותר על העולם , לא ממקום עובדתי יבש, אלא ממקום של קֵרוב.
פתיחת אפשרות לחוויה, להיות חלק חשוב מהלמידה, חווית ההכרות וההבנה של הסובב אותנו, וגם פליאה על העושר העצום, ועל הדברים שאיננו יודעים להסביר.
יש ניצנים של מגמה זו , ביצירת מסגרות המוציאות ילדים באופן סדיר למפגש עם הטבע.

ישנה המגמה של היציאה לטבע, אך חסר הרבה ידע, שיאפשר הכרות קרובה יותר עם העולם. כלים להתבוננות עצמית, אפשרות לגעת בדברים, להתמסר לחוויות של המפגש עם העולם.
המבוגרים כיום חסרים הרבה ממה שהיה כדאי שיעבירו הלאה, ובעצם דרושה הרבה עבודת קרוב לבבות לכול הגילים.

דמיינתי סיפור על חתול, או כלב. הסיפור מספר על קרובי המשפחה של חיות אלו, בני מינם שחיים בטבע. מניין מוצאם, היכן ואיך חיים קרוביהם של בעלי החיים הקרובים אלינו,
מה מצב סביבת החיים שלהם, והאם יש בעיות בסביבה זו.


דרך המוכר לפתוח חלון המרחיב את ההסתכלות, מספר על אורח חייהם של בעלי החיים.
חתולים זכו להרבה מאד סיפורים דמיוניים לילדים. אלו שפגשתי כולם משתמשים בדמות החתול, לצורכי הסיפור. וכך גם דמויות של חיות אחרות, שרחוקות מסיפור סיפור מחובר למציאות.
היקף הסיפורים שמציעה המציאות עצום. הייתי שמחה שייכתבו סיפורים חדשים, בהם הסיפור מוביל לראיה רחבה ומקרבת, של בעלי החיים ועולם הטבע , מבלי לבדות דברים, וגם מבלי להעמיס עודף אינפורמציה.

אולי טרם למדנו, במידה מספקת, להקשיב לסיפור שיש לטבע לספר לנו, כאילו אנחנו נתקלים בשפה זרה ולא מפוענחת.
איננו יודעים לעשות את המעבר, מחיי הדמיון, למפגש מקרב עם המציאות.אולי קודם פשוט להתחיל לשים לב למידת הקרבה/ או הריחוק שנוצרו בינינו לבין עולם הטבע, לבחון ממה הריחוק נובע.
ולפתוח פתח להתקרבות מחודשת, ולהקשבה לסובב אותנו. לתהליך שהוא כמו למידת שפה חדשה.רשת עכביש. באקליפטוסים בבוקר 28.11.172

מחשבה אחת על “על סיוע ליצירת קירבה לטבע – באמצעות הסיפור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s