אחד הדברים שבולטים בעידן שלנו, הוא שפחות ופחות אנשים יודעים לעשות דברים במו ידיהם.
פעם מיומנויות של עשיה אפשרו לאנשים יותר רווחה, והיו מוערכות.
היום קונים בכסף דברים שיוצרו באופן תעשייתי, או את עבודתם של בעלי מקצוע. (עולם בעלי המקצוע סובל מחוסר יוקרה, מחוסר דור המשך, ומפחות מקצועיות).
הסיבות מורכבות. התוצאות הן שיש פחות ממי ללמוד ופחות עניין ללמוד לעשות דברים באופן עצמי.
מערכת החינוך מוטה לתחומי האקדמיה, הידע, ולענייני עולם ההי טק, והיזמות.
עשייה בידיים איננה חלק ממערכת החינוך הממלכתית. לפי דעתי היה ראוי שיינתן לה מקום של כבוד.
היו זמנים שבישול, תפירה, נגרות וחקלאות היו משולבים במערכת הלימודים.
היו זמנים שהיה עידוד ללכת לבתי ספר מקצועיים. בתי ספר מקצועיים מותאמים לילדים בוגרים, בני נוער. (מסגרות חרטות, נגרות, מכונאות ועוד).
נכון שמכונות עושות הרבה דברים בהצלחה, ונכון שאפשר לשלם לבעלי מקצוע , אבל יש גם חוויה של חוסר אונים, כשאין כול גישה לעשייה בידיים.
ניסיון בעשייה נוגד תחושת חוסר אונים.
נוח שמישהו אחר יעשה, אבל זה יוצר תלות, ותחושת אי מסוגלות.
משום מה נראה לנו שהשאיפה להיות אצילים, או מלכים, היא שאיפה עדיפה.
יש מחיר לעמדה בה עדיף תמיד שמישהו אחר יעשה את העבודה.
העשייה מחזקת את הקשר שלנו לעצמנו ולסביבה. העשייה בידיים, ובעזרת הגוף, בעצם, מקנה מודעות אחרת לחשיבות הגוף, ולשימוש נכון בו.
היכולת, המסוגלות, מצמיחים תחושת ערך. תחושת כשירות, ביטחון עצמי.
במאבק על יוקרה זה לא מהדברים המקבלים ניקוד גבוהה. אבל בחיי היום יום הרבה דברים שימושיים קל ללמוד לעשות לבד:
לטפל באופן בסיסי באינסטלציה, מה שמתחבר מתחת לכיור.
להחליף נורה. לשמן דברים שנתקעים. לצבוע, להשתמש במקדחה ומברגה. בציוד גינון. לטפל בגינה.
יש אנשים שאוהבים ויודעים לעשות זאת, וקוראים להם לעזרה, כשהם בסביבה.
אבל הרבה מזה אפשר שילדים ילמדו החל מגן הילדים, והלאה בשנות בית הספר.
גם לנקות, לבשל.
ילדים אופים חלות בגן. אבל אפיה ובישול יכולים להיות חלק מפעילות שוטפת, המשלבת לימוד והנאה. בגן וגם בבית הספר.
התפיסה צריכה להיות רחבה.
מאחורי כול פעולה יש הרבה מה להבין:
איך מבצעים, אלו תהליכים קורים, שיקול דעת שיש להפעיל כדי לעשות נכון… כול עשייה היא עולם ומלואו.
ילדים יכולים להרכיב בגן מערכת השקיה לגינה, באותה קלות של בניה בלגו,
ללמוד לשתול צמחים ולטפל בהם. להכין אוכל. להבריג ברגים.
לצבוע קירות. לנקות דברים. לרחוץ כלים.
בבית הספר אפשר להבין מה קורה לאוכל בזמן הבישול, מאיין מגיעים הדברים שאנחנו מבשלים.
להמשיך לטפל בגינה, בצינורות. לתפור, לנסר.
להסתכל על הציוד בו משתמשים, ולחשוב ולפענח איך עשו אותו.
השימוש במוח, בידיים, ובגוף מנותבים למסלול צר ומוגבל במסגרת הכתה. המוגבלות הזו לא בריאה.
חשוב להרחיב את העשייה למגוון גדול של תחומים ולמגוון כישורים.
כדי שזה יקרה נחוץ לפתוח אפשרויות נוספות
ללמוד אלו עוד דברים אפשר לשלב במסגרת הפעילות בשעות בית הספר, שתהפוך את הפעילות למגוונת הרבה יותר, רלוונטית לחיים הרבה יותר, ומחברת את הילדים ואת המורים למגוון רחב יותר של כישורים ואפשרויות.
פעילות שתכלול הרבה דברים שלא עושים בישיבה על כיסא ליד שולחן.
הרבה דברים שיוצרים גם משהו שאינו רק מילים ורעיונות, אלא דברים גשמיים.
עשייתם היא פתח להרבה חשיבה ולמידה עם ממדים נוספים.
עוד בנושא תוכניות לימוד,חלופות למצב הקיים בתחום מערכת החינוך
