אני והגוף – מערכת יחסים קרובה

אני זה לא הגוף, אך אם אין גוף, אין אני. נולדתי בו, מתי נוצרה ההפרדה?
הקשר בין הגוף למה שאני מזהה כ"אני", הוא מורכב.
מלא שאלות פתוחות- לגבי מערכת היחסים שלי איתו, ולגבי המושג 'אני'.
"מי אני ?" – שאלה קשה. מיהו גופי- התשובה כביכול ברורה יותר, נראית לעין.

(הצילום מילה יפה, הגזורה מהמילה הקדומה צֶלֶם. "בצלמו ובדמותו ברא אותם". צלם= דמות. הצלמים היה שמם של פסלוני האלילים להם סגדו בתקופות היסטוריות, אנשים ברחבי העולם.)

כיום אנו סוגדים לדמות שלנו עצמנו, למה שנראה בעין המצלמה.
למשהו החיצוני הגלוי לעין. אבל גם לגבי הגוף, וגם לגבי הנפש, מה שגלוי ומוכר, ונתפס על ידי הזולת, האנשים שפוגשים אותנו, שומעים, רואים תמונה, הוא חלק פעוט.
הזהות, הנפש, הרוח- המרכיבים את האני- מורכבים ורבי פנים.
הגוף מורכב מאד, ומכיל איברים וחלקים שרובם פנימיים, ואיננו מכירים אותם במידה רבה, ועל רוב איברים אלו אנו יודעים מידע חלקי כללי ומוגבל ביותר. רבים מהם ייתכן שנמצאים מחוץ לידיעתנו.
ביום יום- כאילו הכול פשוט ומובן מאיליו.
ברגעים של עצירה התבוננות וחקירה- מתגלה קצה של המסתורין שבכול המערכת המורכבת הזו.

החושים- המשפיעים ביותר על חוויותינו , הם מערכות המבוססות על אברים בגוף, ומנגנונים מורכבים של קליטת מידע, העברה שלו, ופענוח. הם פועלים בו זמנית ומשגרים המון מידע.
לא תמיד אנו פנויים לשים לב אל מה שמוסרים לנו החושים. לעיתים מידע זה תופס את מרכז הבמה בחוויותינו.

המערכת של החשיבה, שחלקה מודעת, וחלקה מתרחשת לתחת לאזור הגלוי לנו, קשורה לפענוח ולהסקת מסקנות, המשפיעים על רגשותינו, הרגשתנו, חוויותינו.

יכולת התנועה שלנו בעולם הפיזי , ביצוע פעולות שונות, ואפשרויות הניידות ממקום למקום, מבוססות גם הן על הגוף ופעולותיו.

רק להתבונן על עובדות אלו, הידועות לנו, אך נתפשות כמובנות מאליהן- הופך תמונת אדם, כול אדם ,למשהו
מורכב, מופלא שלא ניתן להקיפו ולהשיגו.
לרוב אנו מפשטים דברים למשהו פשטני, כדי שנוכל להתייחס למי שמולנו, בדרכים ובתבניות המקובלות.
את ה"וואו" על כך שהדברים גדולים ומופלאים, אנו דוחקים, שלא יסיח את דעתנו מהתפקודים השוטפים, המרכיבים את חיי היום יום.
~~~~~~~~~~~~~
כשאני חושבת על עצמי, באופן אישי, יש לי ניצוצות של מודעות מידי פעם, לכך שהכול מורכב, ומופלא, ונשגב מהבנתי.
אוהבת לגעת בפלא, לא מתיימרת להקיף אותו, מנסה לפעמים להציץ ולהבין יותר, לא על העובדות הפיזיות, המדעיות, אלא על החוויות, שיש במערכת המורכבת שמכונה "גוף-נפש" .

מגיל צעיר הגוף היה חלק מהתפיסה שלי את עצמי,
לא כול כך ההופעה הכללית, התדמית, מעט תשומת לב לצד זה.
בעיקר היכולות שהביא לי, התנועה, היצירה, החוויות של החושים. החוויות שהגוף הביא היו חלק חשוב מחיי.
להיות יכולה לטפס, להחליק על 'סקטים' (גלגיליות), לרוץ, לגמוע מרחקים בהליכה, לשחות, לצלול, לקפוץ מיני קפיצות, להתעמל. ללכת על קביים. ללכת שיווי משקל. כול אלו היו חוויות ילדות משמעותיות עבורי, שמשכתי הלאה גם אל שנות בגרותי.
לחוות את חום השמש, את מי הברז, את הטעמים של הפירות והירקות.
ללכת יחפה, הרבה, כול הקיץ.
ליהנות מחשיפה של הגוף לאוויר, לשמש.
ליהנות מחוויית מגע אנושי, מקרבה גופנית.
הגוף היה חלק חשוב מחיי. היכולת לחלות ולהבריא, להיפצע, ולהחלים.

היו קטעים עם מעצורים ופחדים.
היו מחלות לאורך השנים המאוחרות יותר, כשהמודעות שלי התרחבה, שחיפשתי בהן את המסר שהביאו איתן.
עד היום, בגיל 68, אלו המגמות שבחיי- החיבור לגוף, המודעות אליו, הידיעה שיש פה מערכת יחסי גומלין,
שאני לא יכולה להתעלם ממנה לאורך זמן. שאני צריכה להשקיע בו, במודעות לתזונה, ולתנועה.
לשמור שטווח הפעולה שלו יישמר נרחב וגמיש.
שפת הגוף עניינה אותי.
מתבוננת בעצמי, ובאחרים, ומנסה לקרוא שם קצת יותר, לקלוט עוד משהו.
יודעת שלא יכולה להכיל הכול, רק תובנות קטנות ומצומצמות.

ויש בגוף חלונות- העיניים- שמאפשרות להציץ יותר לעומק, אל דברים שאין להם שמות, אבל ניתן לחוש אותם.
המבט המתבונן, הוא כלי, שמשלב חושים וכלים שכליים.
העיניים גם משדרות, או סוגרות תקשורת.

המימיקה של הפנים, המחוות של הגוף, הספונטניות והמעצורים. שפה שלמה של תקשורת לא מילולית, שמנסה למצוא מילים מידי פעם.

חושבת על הגוף, ככלי המכיל את החיים. כבית בו אני גרה, שהוא הבית האמיתי, המשמעותי, לא פחות, ואפילו יותר מהבית שבו אני משכנת אותו, אותי. אותנו. את מערכת היחסים הזו הבלתי נפרדת.

לעיתים זוכרת שיש להתייחס אל הגוף כבית מקדש, כמרכבה.
גם קדוּשה, גם תחזוקה שוטפת.
לעיתים זוכרת שיש לו צרכים- בעיקר מנוחה- כמענה לעייפות אחרי מאמץ, לשחיקה, ועומס.
צרכים באיזון -שחרור המכווץ, של הרפיה של מתח מצטבר. ,
צרכי הזנה, מים ואוכל. נשימה לעומק.
יחס גורר יחס, הוא נאמן, כול עוד אני משיבה כגמולו.
הוא מציק, כשאיני מקשיבה. מציק כשאינו יכול להמשיך כך.
אומר שאני לא מכוּונת נכון, מנסה לעזור לי לכוון עצמי נכון יותר. ללמוד מה נכון.

למדתי במהלך החיים כי 'לגוף סיבות משלו' (שם של ספר)
ש"הגוף כמורה דרך" (למדתי ממורה שלימד אותי שיטת פאולה)
החיים כתנועה- (עוד ספר)

אני חיה עם הגוף שלי, בלי הפרדה.
מערכת יחסים שעדיף שתהיה עם חיבה וכבוד, וסובלנות, וסבלנות אליו.
הוא כאן ממש בשבילי, נאמן לי, עושה רצונותיי כבר שנים רבות. מתעורר בבקרים לעוד יום.
אני חיה בזכותו ובו.
מערכת הדוקה.
חשוב שיהיו בה שיח והקשבה.
רוצה שתהיה הרמונית, זורמת, אוהבת.
עד ששנינו נסיים יחד את הסיבוב הזה של חיינו המשותפים, ומקווה שגם אז האהבה תהיה איתנו.

26.6.19

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s