בלוג יומן- המרוץ (המטורף) של האביב

אני נמצאת בהתבוננות על החיים. אחרי המרוץ המטורף של האביב .

Melaleuca huegelii        Chenille Honey Myrtle

הפריחה הריחנית של המללויקה בשולי השדה מושכת המון חרקים

(אסוציאציה- המרוץ המטורף של ארנב שבט- בעליזה בארץ הפלאות)
רוב הזמן במקביל לזה שאני חיה, אני בהתבוננות על חיי, ועל החיים בכלל.
בניסיון לראות לאן אני הולכת, מה אני רוצה. האם אני מרוצה.
בשביל מה באתי לעולם?
מה אני יכולה עוד לעשות?
המון רצונות, רעיונות, רבים מהם קורצים לי, מוצאים חן בעיניי. חיה ממקום של תשוקה, לכול מיני דברים. דברים קטנים, לפעמים יותר גדולים.
לא כול הזמן.
יש נפילות, היו , וסביר שעוד יהיו.
יש מחסומים ומעצורים, בדרך להגיע לכול אלו.
אבל תמיד שפע.
והרבה ברכות.

בחורף האחרון נמשכתי לפרויקט של נטיעת עצים לאורך כ1000 מ'. השטח שקרא לי לטעת בו היתה רצועת אדמה שעמדה ללא טיפול. מורד צר למדי, כ4 מ' רוחב, הכלוא בין המדרכה הצמודה לכביש הכניסה ליישוב, לבין דרך השדות למרגלותיו.
בחסות הגשמים נטעתי בעזרת עובדים שלי, וקצת מתנדבים את כול האורך הזה, בכמה גיחות, בהמשכים. ובעזרת משוגע לדבר נוסף מהיישוב, ששתל בזמנו  הפנוי גם הוא מספר שתילים.
המגוון התבסס על צמחי ארץ ישראל- בעיקר עצים- אלות, חרובים אלונים.
לגיוון קצת הרדופים ושקדיות, כמה ברושים וצברים.     (מקק"ל, ומהמשתלה שלי)

ואז הגיע האביב והשתילים היו חייבים השקיה.
יש לי נוהל השקיה במכלים. שעשיתי כשעסקתי בנטיעות בהיקף קטן, בשטחים ציבוריים ללא חיבור למים.
מובילה מכלים ברכב, מלאים במים מהמשק שלי, ומשקה.
כמות העצים הפעם ומספר הסבבים כדי להשלים השקיה לכול השתילים היתה רבה.
במקביל פניתי לחיפוש פתרון מסודר של השקיה בטפטוף, הבעיה היתה לקבל חיבור לנקודת מים.
לאחר גישושים ופניות העניין הוסדר.(בזכות חבר חקלאי שנתן לי אפשרות להתחבר למערכת המים שלו, ואני תלויה בימי ההשקיה שלו).

אז בנוסף לסיבובי ההשקיה במכלים קניתי ציוד, והתחלתי בפרישת צינור בעצמי. גלילים של 50 מ', גליל ועוד גליל, לאורך כול אותם שתילים. בכול קטע גם נעצתי טפטפות. הימים שעמדו לראשותי היו ימי החופשה של חג העצמאות.
את הצינור הנחתי בתוך העשבייה שבינות לשתילים, סוללת לי דרך בין עשבי האביב בסוף פריחתם. חלקם קוצים.
העובד שחזר מחופשת החג, עזר בפרישת הגלילים האחרונים. מה שעשה בעצמו הצריך תיקונים.
סוף טוב הכול טוב. הכול חובר, הופעל, ועובד, אחרי תקלות לא גדולות, של ההתחלה.

מכול המרוץ הזה, והזחילה בעשבים, הגוף שלי פיתח תסמינים מוזרים של תגובה אלרגית.
אולי כתגובה לריצה ולמתח שכול זה היה כרוך בהם. אולי לדברים שאכלתי בלי הבחנה בזמן שהייתי שקועה במרוץ.
אולי לחיכוך הרב בצמחיה, או משהו ספציפי בה. אולי הכול יחד.
היתה לי נפיחות תחת העיניים וסביב עין ימין, אדמומית ותחושת גרוד, שהופיעו גם במפרק שורש כף היד, ובתחילת האמות בשתי הידיים. הגרוד היה חזק ומציק. מישהו מעובדי המשק השאיל לי שמן קוקוס עם לבנדר, שהקל עלי.
השתדלתי לנוח. המרוץ עוד לא הושלם, את נרגע במידת מה.

בנוסף זה היה הזמן להתחיל את עונת ההשקיה בחלקות עצי הפרי שלי, ששם קיימת מערכת  עובדת. רק לבדוק שהמים מגיעים לכול הקצוות. אין השקיה אוטומטית. יש הרבה ברזים ומועדי פתיחה.

וגם – כיסוח עשביה בטרקטור, סיום עונת הכיסוחים של המעבר מהירוק של החורף, לצהוב של הקיץ. אני מוצאת זמן לעבוד על הטרקטור, מידי פעם, לשעה, שעה וחצי. פעם פה, פעם שם.
הטרקטור הישן של המשק, עם המכסחת החבוטה, אותה רכשתי מזמן.
את המכסחת רותמים עבורי . עובדת אחרי שעות העבודה, או בסופי שבוע כשהטרקטור פנוי מהעבודה השוטפת שמתרחשת במשק.

המרוץ השנה היה באמת ארוך ועמוס במיוחד.
והשבית אותי במידה רבה מכתיבה.
החזיר אותי באופן די מובן למתח של הימים שהיו, כשעוד ניהלתי את המשק לבד, ועבדתי בשדה בעצמי, במו ידי.
תקופה שחלפה. עכשיו אני בפנסיה. יכולה לעשות דברים לאט, לא לרוץ. מפנה זמן לכתיבה.
לפרק מרוץ האביב חזרתי לאחור. לדחוף עצמי לבצוע משימות עונתיות, עד גבול כוחותיי.
האם הגזמתי?
החוויה של ההתמודדות, והדבקות במטרה, והגעה לתוצאות. יש בה משהו.
לא כדרך חיים לאורך זמן.

רוצה לשוב לקצב האיטי.
ובכול זאת דברים קוראים לי. סוף האביב. תחילת קיץ. עצי התות שנטעתי שופעים פרי. עונת השסק זה עתה הסתיימה, הפטל מבשיל, והפיטנגה.
אשכולות הענבים, ופירות הרימונים גדלים מיום ליום. התאנים מוציאות פירות יחד עם הצימוח.
לקראת חג השבועות זכינו שוב לבכורות תאנים.
שפע.

שפע שזימנתי לסביבתי. שעבדתי על יצירתו במשך שנים.
שאני ממשיכה להרבות ממנו, ולהפיצו גם הלאה.
ממשיכה לגדל שתילים במשתלה שלי, עוד תשוקה.

ובין כול אלו, גם ביקורי נכדים, קצת התעמלות, חוג ערבית מדוברת,
קביעת תור  וקבלת טיפול, ממישהי חדשה, שמדברת ומדקרת.

מחלימה מהסימפטומים לאט לאט,
ונשאר כאב גרון, שמתעקש בינתיים להישאר.

ובגדי החורף שהוצאו לאחסון, ובגדי הקיץ שחזרו לארון.
מכונת התפירה מחכה לתורה, אחרי שאשלים זריעות של לוביה, וליפה, היביסקוס, ובמיה.

Cucurbita pepo var. turbinata

צמח דלעת ערמונים נבט מעצמו על הקומפוסט

רוקנתי חבית אחת, של קומפוסט, ובקרוב אעבור להשתמש בה.
על ערמת הקומפוסט צמח מעצמו צמח דלועי, וצבעו וגודל עליו מראים שטוב לו. מסתבר שזו דלעת ערמונים.

מצלמת מידי פעם דברים ששובים את עיניי.
לומדת שמות צמחים נוספים.
נזכרת בדברים שרוצה לכתוב, ובכך שהתחייבתי לפנות להם זמן.

המרוץ נרגע כמעט. השוטף יאפשר לחזור לשלב את הכתיבה.
הציעה את עצמה עובדת חדשה, שנראית עזרה מבטיחה, עבדה שבוע ויצאה לשבוע חופש. והעובד שנעדר יחזור מחופשה.
נותנת זמן לדברים לחזור למסלול יותר נינוח.

דברים צריכים זמן. הזמן נשקף אלי מכול ההשתנות סביב.
מה שגמר לפרוח, ומה שהתחיל. מה שמבשיל, ומה שסיים.

יש לי חלק ונחלה במשחק הזה עם הזמן שמצמיח, ומכלה.
בינתיים.

בת שישים ושמונה, מאז אפריל השנה.

כול יום מתנה.

החיים פועמים.  מפעימים. השבילים נמשכים.

מלויים פרחים וקוצים. צמיחה והתייבשות.

רגיעה והתרחשות.

שבת בבוקר.  8.6.19


פעימות החיים- סרטונים שהעליתי בפייסבוק

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s