בלוג יומן. לקראת יום הולדת 68

בחיים הכול עובר / השנים חולפות מהר                         13.3.19

השנים חולפות מהר- זה משהו שמגלים כשנהיים גדולים. עוד מעט יום הולדת , 68. בתחילת אפריל.

בילדות השנים עברו לאט, ובעיקר במסגרת בית הספר, שם הציפייה שלי לחופש הגדול היתה ברקע.
חופש היה משהו שצריך להתאפק ולחכות לו לאורך שנת לימודים ארוכה, שעבורי היתה מסע שיש לצלוח אותו, בשביל ימי החופש. השבתות, החגים, והחופש הגדול.
אולי הזמן הקצוב בילדות במסגרת בית הספר, מחולק למערכת שעות, היה מלכתחילה לא נכון.
הזמן מן הראוי שיזרום, מן הראוי שיהיה מקצב פנימי של ערות ושינה, של משחק, ודברים שצריך, של חיבור לעונות השנה.
עולם אבוד, שמתקיים כפוטנציאל לא ממומש ביקום מקביל, מחוץ לתרבות.

עדיין חולמת שאקח בעתיד זמן להתנסות בחוויה של לצאת ממודעות לזמני שעון ולתאריך מדויק.
להתנסות במקום זה בימים כמו שהם.
בקרים שבהם השמש זורחת, ויום שבסופו השמש שוקעת, ואין ליום שם, או תאריך. אין תאומים מראש.
לא אומרת שאהיה יותר מאושרת כך. אבל אני סקרנית להכיר חוויה כזו.
ללכת לאיבוד, מבחינת מפת ההתמצאות הבהירה והמוכתבת של השעות התאריכים המועדים המדויקים.

זה לא מתאים לתרבות.
אני יצור שתורבת. למדתי לחיות במסגרות, ולנהל זמן. ולהעריך זמן.
עוקבת אחרי התאריכים, ולמרות שלא בכול ציון תרבותי אני מרגישה צורך לקחת חלק, אני מודעת לספירת הזמן, למקצב האירועים בו חיים אנשים סביבי.
כשאני לא שובתת בשבת, ולא יושבת לארוחת שישי בשישי, אני יודעת שאלו הזמנים, שחברים שלי ובני משפחה  נמצאים בהם, מתנהלים בהתאם, ואז ההתנהלות שלי מביאה זאת בחשבון.

כשנגמרו שנות הלימודים, והמסגרת הצבאית, די מהר נכנסתי למסגרת חדשה- הורות. התחייבות לציית ללוח זמנים של תינוק, ההופך לילד, הנכנס למערכת החינוך, ושוב חייבת להתייחס לזמנים האלו שמקצה התרבות.
הרבה שנים הייתי מחויבת שוב ללוחות זמנים אלו, שהשתלבו בהמשך עם לוחות זמנים של משק חקלאי,
ואז לוחות הזמנים של מערכת החינוך יצאו מהתמונה, ומסגרת העבודה נמשכה, ויש לה ריתמוס משלה.
שם המעקב אחרי תאריכים, ימות השבוע, עונות השנה, קשור לגידול צמחים, ולשיווק תוצרת.

מסגרות הזמן כיכבו, ועדיין מנהלות את השבוע שלי, אם כי היום הן יותר גמישות.
החלום על לחיות מחוץ למסגרת של לוחות זמנים, ולעבור לזרימה, עדיין חלום. אולי כדאי להתחיל בצעדים קטנים, של יציאה לחופשה.
אני רוצה לנסות זאת מבלי לשנות מקום. אבל אם אני מוקפת אנשים שנמצאים בתכתיבי זמנים זה לא ממש אפשרי.
אז בדמיוני אני  מרחיקה קצת ממקומי, מתנתקת מהמפגשים, מתכנסת למקום קצת מנותק, וטועמת זמן אחר.
האם יתאים לי? האם אדע לזרום איתו?
אולי אנסה, וייתכן שארצה לספר, ולשתף.
בינתיים שייך למדור החלומות והרעיונות שנאגרים ונשמרים לעתיד.

בינתיים מאד מודעת לזמן, ולתחושה שבחיים הכול עובר, לחוויה שהשנים חולפות מהר. ומכאן התחושה שכדאי לי לצקת תוכן בימים שלי, כדי שאדע שהייתה להם משמעות. שבנו משהו. בי, בעולם.
בינתיים מודעת שהכול בהשתנות, ושאין משהו מוצק ויציב להיאחז בו.
שכול יום חדש הוא מתנה, שאפשר לפתוח, ולהשתמש, בה, ליום אחד בלבד. אולי בגלל זה קשה ללכת לישון.
כי מחר זה כבר יום אחר.
השבוע נמדד אל מול תכניות שהתכוונתי לעשות: מה עשיתי? על מה ויתרתי?
מה נדחה?
החודש נבחן אל מול העונה: מה התפאורה מסביב? איך מזג האויר? נעים לי, או מציק, ולא נוח?
השנה נמדדת מול מה שארע לי:  האם אני מרוצה מעצמי, ממה שיש בחיי?
מאיך שאני מתנהלת עם עצמי?
מהקשרים האנושיים שבחיי?
מהדברים שאני עושה?
מה התכניות שלי להמשך?
האם יש בי שמחה?
האם מחוברת לעצמי?
האם יש לי דברים להתרגש לקראתם?
האם יש בי שלווה וסיפוק?

יום ההולדת 68 קרב. יודעת להעריך את עצם העובדה שהגעתי עד כאן, ושעדיין יש בי רוח צעירה וסקרנית.
עדיין המראות חדשים כול בוקר, ולעתים כול שעה. גם המוכר משתנה .

עץ המשמש ערום לגמרי מעלים.
לעומת זאת הנצו על הענפים כמה פרחים  בודדים, ראשונים.
זוג עורבנים הגיעו לביקור קצר, ורגע חטוף ראיתי אחד מהם מאכיל את השני.
וקודם הצוצלות, זוג בחיזור, הוא מנקר קלות בצווארה, נחים  צמודים כנף לכנף על צינור ברזל כחול, שיואב אחי צבע מזמן, לפני שנים רבות.
ששימש מתקן לתליית חבלי הכביסה, והועתק מאז למקום סמוך, לתמוך בגפן.

הזמנים שחלפו השאירו אחריהם הרבה דברים, להמשיך להתבונן בהם, וגם להמשיך ליצור איתם, וביניהם.
ממשיכה לבחור במה למלא את הזמנים.
לבחור, לקחת אחריות על הבחירות.
לקחת אחריות על יציקת משמעות.
על הרוח שמתלווה אלי, נושבת לכאן ולכאן, מחליפה כיוונים לעיתים.
לגוף, שאיתי כול השנים האלו.

לרוב זוכרת מידי פעם  להודות על שפע מתנות החיים בהן זכיתי.

די מזמן נולדתי, באביב.

2 מחשבות על “בלוג יומן. לקראת יום הולדת 68

  1. תודה על השיתוף בהתבוננויות, במחשבות ובתחושות! תיארת יפה ובדיוק דברים שעולים גם אצלי, עם חלוף הימים והשנים. מרגישה שהזמן חולף מהר יותר ככל שאני מתבגרת, וכשהכל רץ מהר סביבי, חושבת כמה טוב שתמיד יש את האדמה שמחזיקה אותנו ומזכירה לנו את מקומנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s