בלוג יומן- החורף כאן- 8.12.18

ימים מעולים
לקליטה של שתילים-
כשיש עננים,
והיום די קצר.

כשיש ממטרים, כאלו פזורים
יש קריאה לשתילה,
כי מתאים
ואפשר.

מתאים לשתילים חדשים,
שהחורף בהם יתמוך.
ועד האביב כבר יהיו קצת גדולים
ויהיה להם שורש ארוך.

השורש לעומק נמשך והולך,
בעקבות הרטיבות
באביב ימשך,
והצמח אל על יגדל גבעוליו.

הזמן לשתילות
הוא עכשיו!

זה השיר שהשלמתי הבוקר, כשחיפשתי על מה לכתוב.
מצאתי את ארבע שורותיו הראשונות בקובץ בו רשמתי מעט רעיונות לכתיבה.

השיר נבע ממה שמתבשל אצלי בימים האחרונים, כשסוף סוף הגיעו גשמים של ממש.

בשבועות האחרונים עשיתי ברור לגבי פס אדמה שממש קורא לכך שיטעו בו עצים.
זהו מדרון הכלוא בין מדרכה הנלווית לכביש, לבין דרך חקלאית שבגבול השדות. בררתי במועצה האם יש תכנית לנטיעות בפס זה.
התשובה היתה שאין תכנית כזו. שמחתי.  זה אומר מבחינתי שיש לי זירת פעולה חדשה, כברת אדמה צרה, וארוכה ממש, הקוראת לשתילים שלי שכבר בגודל מתאים.

יש לי משתלה קטנה, שבה אני מנסה מיני צמחים, ולומדת איך מרבים אותם. משם הם נתרמים לטובת נטיעות שונות.

אני לא מחכה ששתילי העצים יהיו ממש גדולים, מעדיפה לטעת אותם כך שפריצת השורשים לעומק תהיה במקום שיהווה עבורם בית בהמשך.
השורשים ממהרים לצמוח כשהשתיל עדיין קטן למדי. ותוך זמן מה מגיעים
לתחתית העציץ, ורוצים להמשיך הלאה.
העיניים שלי נמשכות לחפש מקומות שניתן לשחרר בהם את העצים , להוציא אותם לחופשי מהעציצים ושקיות השתילה, ולתת להם לעשות את השרות שלהם בעולם.

יש בעולם אנשים שתשוקת הנטיעות בוערת בהם.
יש לי שותף לתשוקה זו ביישוב שלי, שנוטע לאורך קרוב לעשרים שנה, וכבר יצר שדרות וחורשות שהפכו להיות חלק מהנוף, בהתמדה עיקשת.
כך גם אני, בפינות אחרות בשטחי היישוב
מידי פעם יוצא שאנחנו משתפים פעולה בנטיעות.

משסיימו את סלילת הכביש והמדרכה, לפני כשנה, החלפנו דברים בעניין הנטיעות לאורך התוואי.
אני אמרתי שצריך לברר שאין כוונה מצד האחראים לכביש לטעת שם.
כשהתקרב שוב החורף, וכלום לא קרה במקום, התחלתי לברר . כשהברור הושלם  שאלתי האם רוצה להיות שותף לנטיעה.
אתמול, יום שישי בצהרים, בהפוגה בין הגשמים, הזמנתי אותו לבחון יחד את השטח, ולשמוע ממנו איך רואה את הנטיעות שם. הוא תרם את הראיה שלו
בסיום הפגישה הצצנו במשתלה שלי, וראינו את שתילי החרוב, האלה האטלנטית, עצי תות, ועצי אלון, זיתים. אמרתי שאנסה עוד כמה מינים.
אבחר לטעת מינים שיוכלו להמשיך לצמוח ללא השקיה כעבור כשלוש שנים, ובהתחלה הגשם הוא שישקה אותם.

כול מבצע נטיעות מרגש אותי. מרגישה שאני מממשת חלק משליחותי בעולם, וגם שמשחקת את המשחק האהוב עלי- להתערב בעיצוב של מקומות, פינות שונות.
וגם נותנת ביטוי לצד היצירתי שלי האוהב לדמיין משהו, לתכנן איך מממשים אותו, ולבצע זאת.

כול פינה שצומחים בה עצים שלקחתי חלק בנטיעתם, מחברת אותי לסיפור מהעבר שלי, לזמן אחר. לפליאה שלי ממסע הצמיחה שקורה, לפליאה מההמשך של הסיפור.

לפעמים נדמה שדי, שכבר איני יכולה להקיף את כול המקומות, את כול העצים שניטעו. שהגיע הזמן רק לבקר, להכיר את העצים בצמיחתם. הם רבים, וקשה למצוא זמן לכולם.
אולי לאהוב עץ אחד, לבחור באחד ולהיות נאמנה אליו, לאורך השנים הבאות.

אבל הקריאה להמשיך ולשתול גוברת, ובינתיים צצה מחדש בכול עונה.

המשתלה קוראת לי להנביט ולהשריש ולנסות.
להיות שותפה לבריאה, להתחלות חדשות, ליצירת חיים וצמיחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s