בסתיו אין פירות ארטישוק בשוק. אך זו העונה בה הצמח מתחיל להתעורר ולצמוח.
הפרי שנקטף באביב, הנו בעצם תִפְרַחַת , שטרם סיימה להתפתח. מקבץ של ניצנים. אנחנו אוכלים את העלים העוטפים את התפרחת, ואת המצעית עליה מקובצים ומתחילים להתפתח הפרחים.
הארטישוק הוא סוג של "קוץ", השייך ל משפחת המורכבים .
הצמח מגדל ראש המורכב ממקבץ פרחים, שנתפס בעיניים כפרח אחד. עונתו דומה לעונתם של "קוצים" אחרים. בהבדל מקוצים מוכרים כמו גדילן וברקן, הארטישוק הנו רב שנתי.
מחזור הגידול:
בקיץ צמחי הארטישוק נכנסים לתרדמה, עליהם מתייבשים, ונותרים גבעולי פריחה שיבשו, כמו בקוצים אחרים.
בתוך האדמה נשאר שורש מעובה, שאגר מלאי מזון, נמצא בתקופת תרדמה ומוכן להתעוררות בסתיו, גם ללא השקיה, ועוד לפני הגשם.
ניצני הצמיחה שעל גבי השורש מתחילים לצמוח, באמצעות מנגנון שאיני יודעת מהו, בהתאם להשתנות העונות. חלקם מניצני הצמיחה מתעוררים כבר באוגוסט, וחלקם בהמשך ועד לחורף.
מהשורש מתפתחים כמה צמחים חדשים, מושבה של צמחים, ההולכת וגדלה עם השנים.
את הארטישוק ניתן להרבות בכמה דרכים:
זריעת זרעים, שתילת חלקי שורש, או שתילת שתילים שהופרדו ממקבץ הצמחים שבמושבה, אחרי שהתחילו לצמוח. את הזרעים ניתן לגדל להכנת שתילים, או לזרוע במקום.
את הזרעים אוספים מתוך הראשים של התפרחת, אחרי שהתייבשה. (או רוכשים) את חתיכות השורש ניתן לחפור בסוף הקיץ ובסתיו.
את השתילים החדשים מצמחי האם, אפשר להעתיק לאחר שגדלו קצת, בסתיו, ובראשית החורף. חשוב לנסות להוציא אותם עם השורשים שלהם שהחלו להתפתח.
בארטישוק יש זנים שונים, צורת הפרות קצת שונה, וכן צבעם.
גם עונת הקטיף שונה מזן לזן.
ה"חרשוף", זן שונה מבחינת השימוש שלו, שיש לו קירבה מאד גדולה לארטישוק המוכר .
סביר שזהו זן בר, או קרוב יותר לזן הבר של ארטישוק. ( הצמח גדל בר באזור מערב הים התיכון – על פי ויקפדיה) .
את החרשוף מגדלים כדי לאכול את העלים.
הוא גם מצמיח "פירות" ארטישוק, דומים, אך יותר קוצניים. הוא זן חזק יותר, הצמח מגיע לגובה יותר גדול, ועושה שפע של תפרחות. ניתן בהחלט לאכילה, טעמו טוב, רק העלים של המעטפת קוצניים . בעלי חוד דוקרני בקצה.
הזנים יכולים ליצור הכלאות ביניהם באופן טבעי.
שלבים שונים של צמיחה
לאחר השלב המתאים לקטיף, באים פריחה והבשלת זרעים.
ראש ארטישוק שלא נקטף למאכל, ונשאר על הצמח, ימשיך את מחזור חייו, והתפרחת תגיע לפריחה.
צבע הפרחים כחול. הצמח הפורח מושך את עין המסתכל, ביופיו, ובגודלו.
גם הדבורים מאד אוהבות את פרחי הארטישוק, וניתן לראות רבות מהן מטיילות בין הפרחים הקטנים שמרכיבים את התפרחת.
בתפרחת שסיימה את הפריחה , יתפתחו הזרעים. במהלך הקיץ הם יכולים להיות מופצים בעזרת הרוח, באמצעות "מצנח" קטן – ציצת שערות שמחוברת לחלק מהזרעים. ומיועדת להפצת זרעים באמצעות רוח.
זרעים נוספים נשארים נחבאים בין השערות על המצעית, ויצמחו היכן שתיפול לארץ התפרחת היבשה.
צמחי החרשוף מפיצים עצמם בהיקף מרשים, ויכולים להפוך ל"עשב" מטריד, ולהופיע ברדיוס של עשרות מטרים ממקום צמיחתם. הארטישוק מהזנים המקובלים, פחות מתרבה מהזרעים באופן טבעי. אך ניתן לאסוף את הזרעים שלו לגידול.
בחלקה של השדה שלי הופיעו טיפוסי ארטישוק חדשים, שהם מכלוא של החרשוף, והארטישוק הרגיל.
ארטישוק- פרחים ופירות
ארטישוק בעונת היובש- אחרי העונה של הצמיחה. יש לו יופי ואופי
