להיות בת חלוף- מודעת לארעיות

ככול שהשנים חולפת מתבהרת אצלי תחושת הארעיות של הקיום ומתחדדת.

הידיעה שהמוות מתקרב משפיעה עלי באופנים שונים.

לעתים בדחף לבלוע את החיים, ולמצות אותם, להעז לעשות דברים שנדחו, לחוות עוד חוויות. לשבור מסגרות ולהיפרד מהן, לחפש מבנים חלופיים לעגן בהם את החיים.

לעתים הכיוון הפוך- היאחזות בקיים, במוכר, בעבודה, במשפחה, בחברים, בטקסים שאני יוצרת לעצמי. בבילויים קטנים ומסגרות חברתיות מוכרות.

החיים שלי מכילים תמהיל של כול אלו. במינונים משתנים.

מנקודת המבט שלי כאשר כבר עברתי את עיקר שנות חייו, נראים גם הצעירים נעים על ציר הזמן המתקדם.
ההכרה בתנועת החיים לכיוון האחד של הזדקנות הדרגתית, מצמצמת את תחושת הפער שיוצרים הבדלי הגיל.

הגלישה הזו על ציר הזמן, שכיוונה אל סוף המסלול, משותפת, ומחברת. מוכרות וצפויות התלבטויות ושאלות שצצות.

יש לי מבט כולל יותר על התמונה של חיי אדם.

נראה לי לעתים שכולנו שחקנים בדרמה הזו של חיים בני חלוף.

מחליפים תפקידים במהלך השנים. התפקידים קשורים לגיל, ולניסיון. לעתים התפקידים בהלימות ובתואם להם, ולעתים נראים לא ממש מתאימים.

במבט על נראה לי שכולנו חלק זמני בפלא החיים הגדול, שהתחיל הרבה לפני שהגענו.
אין לנו יכולת לאחוז בפלא החיים, אלא רק לגשש אחר המשמעות שלו.
לבחור לעצמנו סיפור להיאחז בו.

אני ממשיכה הלאה באמצעות הסיפור שבחרתי לספר לעצמי. על עצמי.

מה שנותר לי הוא לחזור מחדש לרגע ההווה, ולבצע את ההופעה שלי  כמיטב הבנתי ויכולתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s