מהורי למדתי

מאבי למדתי להמריא,
בעקבות חלומי.
מאימי
למדתי את פלא העונות, את מחזור החיים-
נבט,  צמח, פרח , פרי.

מאבי למדתי ללא לאות לחתור אל מטרתי, ולממשה,
מאימי למדתי את הכוח של ההתמדה,
הגובר על החולשה.

מאימי למדתי שאפשר לבד ובסבלנות
לשתול, לטעת, לטפל,
את הנאמנות
לקרקע, למקום, למחזור השנה, לגינה.
את היכולת לחוות את הטבע בעין רעננה.
מאבי למדתי לאחוז גם בנכסים חומריים,
למדתי עצמאות, לסמוך על עצמי, ולדרוש אחריות מאחרים.

מאימי ואבי למדתי לדאוג, ולחרוד,
העולם לימד אותי להאמין, ולא לפחוד.

את האמונה אני אורגת לתוך מה שבי ניטע.
עם האמונה אני עובדת, שוכבת איתה, וקמה איתה.

זכיתי בקשב לפלא הטבע,
ולהושיט לו את ידי.
זכיתי לפגוש חברים לדרך,
שהופכים להיות ידידים.

אני בעולם,
ארוגה ושייכת,
אל קסם יופיו
אני נמשכת,
מקסם יופיו
אני מושכת
חוט של חסד לטוות את אריג יומי

9.5.08 נכתב אחרי שהורי שניהם עזבו את ארצות החיים.