יום השואה – יום זכרון לבעיה לא פתורה

חשוב לי לזכור שהנסיבות של השואה צריכות להעסיק אותנו.

Dry plant-  shapes


צורות בצימוח יבש של עץ תמר

אני מודעת לנושא השואה והידיעה הזו מלווה אותי ברקע של התודעה.
גדלתי עם חשיפה לשואה דרך מערכת החינוך, דרך סיפורים רבים שקראתי. חוויתי את השואה כחלק ממה שעבר על אנשים קרובים או רחוקים יותר, בני משפחה, בני עמנו, ובני עמים אחרים.
אני לא מרגישה יכולת להבין ולהכיל כול זאת באמת.

הרבה השראה ניתן לשאוב מיכולת העמידה של אנשים שחיו בתקופה בה עצם הקיום היה מלחמה מכאיבה, קשה וממושכת. מגילויי אנושיות, משמירת רוח האדם וצלם אנוש.

בצד ההכרה בפרק השואה בהיסטוריה של עמנו צפות אצלי השאלות
על מה מוביל לכך שיתרחשו שואות. הרי הן לא עברו מהעולם. אנשים עדיין מחוללים אותן.
הרג חסר הצדקה, דיכוי, השפלה, כליאה, רדיפות- כול אלו קיימים גם כיום. לידנו מעבר לגבול, בתוכנו, בקנה מידה כלשהו, ובנקודות שונות בעולם.
יש מי שאומרים שזה בגנים של המין האנושי.
אני רואה את זה כחלק מהפוטנציאל, ממגוון האפשרויות של התנהגות של בני מיננו.
חלק מכאיב ומאד לא רצוי . ( יש ברכה האומרת- שלא נדע צער- והייתי מוסיפה – שלא נגרום צער).

מאז שהתבגרתי מעסיקות אותי מחשבות איך היה ניתן למנוע שהתנהגויות אלו יצוצו, ויביאו באכזריות סבל לאנשים כה רבים.
הפרוש שלי להיווצרות התנהגות זו – שאב ממה שהבנתי על הפסיכולוגיה האנושית. מי שחווה סבל אכזריות ודיכוי- מועד לגרום לאחרים סבל. מועד להמשיך לייצר בעולם חוויה זו.
כמו שאומרים שילד מוכֶּה עלול להפוך להורה מַכֶּה.
דיכוי וסבל, לא תמיד שקופים וגלויים לעיין. דיכוי יכול לקרות באמצעות כפיה של השקפת עולם בכוח, על ילדים רכים.
אמונות בכך שחייבים לציית, ולהיכנע לְמַרות. אמונה בגיהינום. דיכוי העצמיות והביטוי האישיים בגיל רך יכולים לגרום סבל.
חוסר כבוד לנפשות רכות (דברים שקורים במסגרות חינוך נוקשות. בהשקפות עולם בהן שוללים חופש. בהן משתמשים בכפייה).
נפש האדם מורכבת, ומכילה פוטנציאל לפיתוח תכונות רבות, וחלקן אף סותרות זו את זו.

אני מאמינה שמי שחווה דיכוי עשוי להימשך להתנהגות של דיכוי האחר, ופגיעה בו.

shadows

צללים

אני רואה בהיסטוריה האנושית הרבה גרימת סבל,
וגם הרבה מאמצים לחפש את הטוב, האהבה, הסיוע לזולת.
המלחמה בין האור לחושך, עתיקת ימים.
חשוב להיות ערים ומודעים, לתרום להגדלת האור בעולם.
המקום להתחיל בו היא בינינו, במערכות היחסים שלנו.
ובתא המשפחתי.
ובראש וראשונה- בנתינת יחס של כבוד ועידוד לנפשות צעירות שאנו מביאים לעולם. לילדים.
שיחוו מרחב של חופש לביטוי עצמי, שיזכו לחיזוק התנהגויות חיוביות, לחום וקרבה אנושיים, ולאמונה בטוב שבזולת.

עוד כתבה מוקדמת בנושא פרסמתי לפני כשנה-   ימי זכרון למתים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s