פסח – חג החרות, חג האביב

מאחר שאני לא עסוקה בהכנת ארוחת חג, וגם לא באירוח, יש לי זמן למחשבות סביב החג
אני רוצה לשתף במחשבות שעלו בי, וניסיתי הבוקר לנסח ולערוך אותן.

spring

אביב- טופח וביקיה

חגים מעבירים מסורת, לגבי הדרך בה נהוג לחגוג, ולגבי תכנים ומסרים שלשמם נקבע החג.
החג- חוזר על עצמו מידי שנה. (חג= הסתובב במעגל. הפועל לחוג= להסתובב)
המסורת – יש בה מסירה- העברה, משנה לשנה, ומדור לדור.

האביב הוא זמנו של חג הפסח-
שם החג- "פסח" קשור לסיפור ההצלה של עם שהיה משועבד, ויצא מבית עבדים.
יצא למסע, לנדודים, כדי למצוא את מקומו,
לחזור לארץ ממנה יצא בעת מצוקת רעב. כדי להפוך את אדמת הארץ למקום ממנו יוציא את מחייתו.

יש דמות של מנהיג- נביא- שמוביל את העדה- שהיא משפחה גדולה מורחבת, למסע הזה.
יש שחרור- אך השחרור מלווה בהרבה קושי, פחד, וספקות.
השחרור מהעבדות, ומולו הקושי לעזוב את המוכר.
הקושי לצאת אל הבלתי ידוע, גם אם הידוע כולל דיכוי, ושעבוד.

מהגרים
הגירה בעולם ממקומות בהם יש דיכוי- תופעה אוניברסלית.
גם כיום זוהי תופעה מאד רווחת.
האם אנחנו יכולים להזדהות עם הפליטים, אולי הם כמו שהיינו בעת שהיינו במצרים?
מה אנחנו יכולים לעשות, איך נכון להתייחס, מה היה כדאי שיקרה בעולם?
אולי עלינו לזכור אותם בחג הפסח, סביב שולחן הסדר, לזכור שגם לאחרים יש יציאת מצרים?
כמה כאב יש בסיפורים אלו. האם אנחנו מרשים לעצמנו לראות זאת? להרגיש?

flowers

פריחה- פרגים וקחונים

מחשבות נוספות על חוויות החג- וערכיו
חג האביב- זמן לחוות הודיה ליופי ולשפע של העונה
תזכורת לעצמנו לחגוג את החיים, לראות את המגוון והעושר העצום,
ללכת יחפים, לנשום עמוק, לספוג את הריחות, להיפתח לצבעים- להתעורר לחושים שלנו, ליכולת להבחין ביופי.
ללמוד מהטבע.
להתבונן, להירגע. לזכור שהחיים הם גם חגיגה.

 

חג החרות-
אפשר לבדוק-  מהי העבדות ממנה נבחר לצאת. מה לשחרר? ממה להשתחרר?
לָמָּה ולְמה אנחנו משועבדים?
אולי להרגלים?
אולי הפכנו למדכאים של עצמנו, (דיכוי מופנם). מדכאים דברים בתוכנו, (רצונות, חלומות, ספונטניות )
אולי מדכאים דמויות בסביבתנו.
אולי אנחנו כלואים בתבניות חשיבה והתנהגות?.
על מה לוותר כדי להשתחרר?

מהי חרות?  מהו חופש אישי בשבילי, קושיות לא פתורות.
אפשר ומותר להשאיר שאלות פתוחות. לשאול שאלות. לפעמים תשובות עולות, לפעמים הן מתחלפות משתנות.
לפעמים תשובות הן עגינוֹת זמניות, תחנות במסלול של חיפוש מתמשך, לפעמים דומה לנדודים במדבר , ללא מפה.
כדאי לחפש אופק, להציב חלום. לבחור לשאוף, לזכור לנשום.


[לפעמים (לעיתים קרובות) אני חושבת להחליף חרות של עם, בבחירה לחפש חרות מעם,
להדגיש את עידן היחיד כאזרח בעולם. היחיד כחבר בחברה אנושים כלל עולמית.
אני מקווה שהסתיים הצורך בחלוקה לעמים. מקווה שהסתיים הצורך במאבקים, וייפתח הזמן לעזרה הדדית, לשיתוף פעולה רחב].
—————————————————————————–IMG_20180328_102715
חג המצות- למצוֹת את מה שיש, לבדוק הסתפקות במועט.

ביעור חמץ- ניקיון והתחדשות:
לשחרר דברים שכבר עבר זמנם. ערכים חומריים, ואמונות.
לאפשר התחלות חדשות, ניסיונות חדשים, ברוח אביב חדש.

מעברים מלווים בעומס. יש צורך לעצור, לחשוב, להתבונן, להסתגל. לשינויים שאנו החלטנו לעשות ולשינויים בחוץ- מזג האויר מתחלף. אורך היום משתנה.

מה נשתנה- שאלות אישיות, מה נשתנה אצלי, אצלך? מעגל ההקשבה סביב שולחן החג, יכול לקרב לבבות במשפחה.

ארבעה בנים– וגם יותר- הם תזכורת– מסרים ופניות צריכות להתאים למי שמולי.
יש הרבה מה לחשוב- איך פונים לכול אחד על פי דרכו.

*  *  *
עוד מבט על ההיסטוריה, ואופן אזכורה
חג הפסח הוא ציון אחד מתוך שלושה מועדים בהם יש מצווה לעלות לרגל לירושלים,
שלושה חגים שמשמשים לסיפור המסע הזה של בניית עם בארץ מובטחת.
בפסח מציינים את היציאה לדרך.
בחג השבועות מציינים את קבלת התורה במהלך המסע במדבר-
קבלת ספר חוקים סביבו ייבנו החיים מעתה והלאה.
(וגם מודים על ביכורי היבולים – הודיה שמובנת יותר למי שהתחיל מהתחלה, להצמיח לעצמו מזון בארץ חדשה).
בסוכות מזכירים את המסע, באמצעות בניית סוכות, ומודים על ההתבססות בארץ החדשה- באמצעות התייחסות לאסיף היבול, ותרומת חלק ממנו.

יציאה לארץ מובטחת- שלושה שלבים בהיסטוריה של העם היהודי

• קודם אברהם- בעקבות הצו האלוהי (אולי האזנה לקול פנימי) הקורא לך לך, מהמוכר אל מקום שאליו נועד.

• אחר כך משה ובני ישראל, חוזרים לארץ ממנה גלו בעת רעב, ולומדים להיות עם חקלאי המוציא לחם מהארץ, ולא שבטים נוודים של רועי צאן ובקר.

• ולבסוף שיבת ציון בת זמננו, מתוך הצורך לצאת לארץ בה אפשר לחיות בריבונות ועצמאות. (בתקופה של התעוררות לאומית במקומות רבים).

היציאה הראשונה – היציאה של אברהם- היתה גם יציאה לדרך חדשה של תפיסת עולם- החלפת עבודת האלילים באמונה בבורא אחד שיש לו דרישות מוסריות.

היציאה השנייה- יציאת מצרים- היתה יציאה מחיי עבדים, לחיים עצמאיים, לחיי חקלאות המתבססת על נטיעת עצים, וגידול יבולים באדמה, בנוסף למרעה. כללה ניסיון לגבש שבטים לעם, בניית ממלכה ומלך בראשה, וכוהנים השומרים על קיום הפולחן לאל אחד, המנסים לשמור על הערכים העמוקים יותר של צדק חברתי, ותמיכה בחלש.
וגם נביאים- המנסים להראות את משמעות היותר רחבה של אמונה וחיים ערכיים.
עם שמפתח תרבות לעצמו.

היציאה השלישית – שיבת ציון, חזרה להתכנסות בארץ זו, כללה שוב חזרה לעבודת האדמה, לגיבוש המהגרים יוצאי ארצות שונות, ומסורות שונות, לעם אחד. לחברה אחת.
שוב קיים צורך לבנות מערכת חוקים מחודשת.
לבנות מחדש תרבות, שתהווה בסיס ערכים משותף.
המסע הזה לא הושלם. ובו אנחנו חיים כיום.
עוד רבה הדרך, ולמרות שאנחנו כאן- אנחנו עדיין במסע, מלא מכשולים ורגעי מבחן.
מלא ספקות. וכנגדן נחישות להאמין שיכול להיות טוב.
הרבה מעשים אנושיים שמכוונים ליצור מציאות טובה יותר. להתוות כיוונים ממעוררי תקווה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s