יום האישה הבינלאומי – מתבוננת על הדרך שלי

ההבדלים בין גברים ונשים מעסיקים אותי. מתבוננת באנשים שסביבי, לומדת.

Figures

דמויות

נולדתי בת. בראשית שנות החמישים. המעמד של הנשים היה בהשתנות.
בחברה שהקיפה אותי היו הרבה סטראוטיפים. למשל- שנשים פחות מוכשרות מגברים. צריכות להיסמך על בעליהן. נשארות בבית והגבר מפרנס.
היה אז מקובל שהבעל ינהג והאישה לא.
מצד שני הנשים בהתיישבות העובדת ובחברה החילונית חתרו לשוויון, והתקדמו לקראתו.
לשמחתי הנשים כיום במקום טוב יותר מבחינת אפשרויות לצמוח ולהתפתח.

מעולם לא הייתי מעורבת בתנועה הפמיניסטית, אך באופן אישי חתרתי למצוא את מקומי ולחפש עצמאות.
חיפוש זה ידע עליות ומורדות, תקופות של הישענות במסגרת זוגיות, על גבר שלצדי.
משהו בי נמשך לנוחות הזו, של לסמוך ולהיסמך על מי שלצדי.
משהו בי היה לא מסופק במצב הזה של בריחה מהתמודדות, ובסוף הבנתי שלא הצלחתי לספק את הצורך בהמשך צמיחה במסגרת הזוגית שבה הייתי.
בגיל ארבעים וארבע יצאתי ממסגרת זו, בתהליך שהיו בו תערובת מוזרה של חולשה וכוח.
בעיקר הייתה שם מצוקה שהצטברה, ודחף חזק לחיפוש דרך משלי וביטוי יותר מלא שלי.

Figures of a woman and a man

דמויות אשה ואיש

תמיד רציתי להיות שוות ערך, ושווה בעשיה.
גדלתי בבועה. זו היתה תקופה עם פחות אמצעי תקשורת, ופחות חשיפה למגוון צורות חיים והתרחשויות.
גדלתי במשפחה בה לא דיברו בפתיחות.
פגשתי את השינוי מילדה לאישה בחששות ובאי רצון. אי השוויון הטריד אותי. וההפרדה בין עולם הגברים לעולם הנשים, העיקו עלי. היו הרבה התבטאויות של גסות בהתייחסות לנשים.
המסגרות בהן למדתי במערכת החינוך ובתנועת הנוער היו משותפות, וחבריות. הטיולים היו משותפים. הסטראוטיפים לגבי נשים העיבו על כך, וחוסר הפתיחות הקשה על שיח והתקרבות.

החברה בה גדלתי המשיכה להשתנות לכיוון שיוויוני יותר, והרבה יותר פתוח. שמחתי לראות זאת.
כשגידלתי ילדים הרגשתי בשינוי. כשעבדתי עם אנשים צעירים, פגשתי שינוי לטובה. בעצמי למדתי להיפתח, ולהתבונן על החיים מזוויות חדשות.
פגשתי מחדש גברים, ממקום חדש בי. ממקום שרואה אנשים באופן נטול סטראוטיפים.
פוגש נשמות שעושות מסע אישי של חיים. במקום שמכבד כול אחד היכן שהוא, ממקום שלא מחפש מענה לצרכים אלא מפגש אישי ואנושי.
המקום שמחפש מהות, את מה שבפנים, התנער מהדרישות של תדמית חיצונית.
לאחר תקופה של ניסיון לבנות דמות נשית, סביב גיל שמונה עשרה-עשרים, נתתי לעצמי רשות להתנהל יותר טבעי.
היתה תקופה בה ניסיתי הורדת שער, החלקת שיער, סידור גבות. מחרוזות. ואז שיחררתי.
הורדתי את החזיה, בזמנים שזה התאים. ולבסוף עזבתי אותה לגמרי.
עזבתי שמלות מטעמי נוחות.
את השינוי הזה עשיתי כשהייתי מוגנת ועטופה בתקופת זוגיות.
כשהוכחתי שאני אישה, על ידי הריונות , לידות, וטיפול בילדים. זה הספיק לי.
רציתי חופש ונוחות, וזה לא התחבר לי עם עיצוב המראה שלי, לפי צווי אופנה.
לא רציתי לנסות נעלי עקב, או לתלות עלי תכשיטים. להוריד שער, לעצב תסרוקות.
הסתפרתי קצר יחסית, והתלתלים הסתדרו להם.
חיפשתי את החופש לבטא את עצמי. יצרתי, ולמדתי מי אני, דרך כתיבה וציור, ויצירה ועשייה.
חיפשתי ללמוד עוד, לפתח ולחוות קשרים אנושיים.
לחפש איך לחיות בהתאם לחלומות שהיו לי, ועל פי ערכים בהם האמנתי.
רציתי ביטוי שלם. כאדם שלם.
השתניתי, וממשיכה ללמוד ולהשתנות.

לימדתי את עצמי לא לפחד או להירתע, קודם מעכברים (כשהייתי ילדה), וגם מג'וקים, בשלב מבוגר.
להתמודד עם פחדים. הפחדים מהחיות אולי רק סמל. מתחבאים שם פחדים אחרים.
האתגרים נמשכים והמסע נמשך.
להיות מי שאני. בלי השוואות לדמות של אישה, או גבר.
הגוף בסדר, כמו שקיבלתי אותו. בת אדם. מנסה להקשיב לו, ולכבד אותו- אתגר מתמיד.
לכבד את מי שאני כיום, ואת מי שהייתי בשלבי הצמיחה שלי.
לכבד את השוני בין אנשים, ואת המסעות שלהם. לחוות את ההוויות האנושיות, ולדעת את המורכבות שלהן.
לגעת בעולם באופנים מגוונים.
להימנע מסטראוטיפים.


ההתמודדות עם עצמי, ערכִּי, ודמות הגוף שלי, התבטאה במהלך השנים גם בדברים שיצרתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s