מחשבות על מוות

יש לי הרבה מחשבות על מוות. מגיל צעיר. בטח לא רק לי…

flower

פרח

בבוקר של יום שלאחר טקס הלוויה בו נכחתי, שהיה ייחודי מרגש ומשלב צחוק ובכי,
התגלגלו לי מחשבות, שהתחילו כבר שם:

לא רוצה להיקבר בבית קברות. לא בארון, לא תחת מצבה.
צפוף בבית הקברות. המקום הולך לאזול. בשיטת הקבורה המקובלת כאן זקוקים לתפוס עוד שטח, עבור החיים, שעוד ימותו.
חושבת על הגוף במובן של פיקדון. השתמשנו, משתמשים, בסוף מחזירים. חשוב למחזר. בית קברות זו לא הדרך.
חשבתי על האפשרות של לצמצם את השאריות לצנצנת אפר.
שריפה ואיסוף האפר
בדקתי מה אני מוצאת בנושא זה בשיטוט מהיר באינטרנט.
[ויקפדיה- מכל הגופה מוכנס לתוך תא השריפה שבכבשן. לאחר כשעתיים של שריפה בטמפרטורה גבוהה והתקררות הכבשן נאסף האפר. מוכנס למכל, נשמר בו, לעיתים בתוך כוך במבנה המיועד לכך או נקבר, יש המפזרים את האפר בים או במקום אחר. יש המטיסים לחלל גרם אחד מהאפר בתוך קפסולה. קיים אף הליך מלאכותי בו הופכים את האפר ליהלום בתהליך הנמשך כשנה…..
בדבר ירמיהו לצדקיהו המלך: (ירמיהו, ל"ד, ה'): "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ-לָךְ: כִּי-דָבָר אֲנִי-דִבַּרְתִּי, נְאֻם-ה'". על סמך פסוק זה, מקובל בפרשנות המקרא שגם שאר השרפות הנזכרות הן של המלכים עצמם, ולא רק של חפציהם. אם כי הפרשנים המסורתיים מסיקים מדיוק בפסוק שרק חפציהם נשרפו, כי נכתב "ישרפו לך" ולא 'ישרפו אותך'.]
—–
חברת עלי שלכת- מציעה בישראל שריפת גופות- וכך מפרסמת באינטרנט
[….מקדמת דנן בחרו מנהיגים ומובילי דרך, להיפרד מן העולם על ידי שריפת גופתם (איפרור) . שאול מלך ישראל ובניו הובאו ליבש גלעד ושם נשרפו בעוד שמלכים אחרים שנענשו על ידי ה', כמו המלך יהורם לא נשרפו. בעידן המודרני, בין היהודים המפורסמים בתחומים שונים שבחרו בדרך זו ניתן למצוא את אלברט איינשטיין, זיגמונד פרוינד, הרפו מרקס, רוברט אופנהיימר, רומן גארי (אמיל אז'אר), אתל מרמן, פיטר סלרס…]


A tree whose branches were cut down

גזע עץ

דמיינתי שבמקום קבר יש צנצנת אפר מוצבת על עמוד, ולא בבית הקברות, אלא במקום השייך למשפחה. ואז התמונה התחלפה בעיני רוחי לצנצנת קומפוסט משובח. והבנתי שזה הכיוון הנכון בשבילי, אלא שמקומו של הקומפוסט למרגלות שתיל של עץ או שיח. וזו תהיה מצבתי.
עץ יהיה למצבתי,
בחיי נטעתי עשרות עצים. רבים מאד מהם, כך אני מקווה, יאריכו הרבה שנים אחריי.
המצבות שלי כבר צומחות.
אז אפשר שאחזיר את הפיקדון לאדמה, באופן כמה שיותר ישיר, ואחזיר את מה שנשאר ממני, למחזור של החיים, לשימושם. שמה שעדיין היה בשימושי ישרת את מה שצומח מהאדמה, מה שחי באדמה.

מי שהעריך ימים
זכה
מי שהאריך ימים
אולי
ואולי לא.
מה הדבר שחי בשבילו?
מה חי בו?
האם ידע מרגוע
ביומו, בלילו?
מה נגע בו,
ובליבו של מי נגע?
מה היו חגיו,
ומה היה אבלו?

2.3.18

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s