מציצנות והצורך להיות חלק

עידן טיפוח האינדיבידואליות לא מחק את הצורך להיות חלק מקבוצת השתייכות.face
היכולת לדמיין דברים, (כפי שכתב יובל נוח הררי בספרו,) אפשרה חיבור אנשים לקבוצה, גם ללא הכרות אישית קרובה, ולענות על צורך בקרבה באופנים מגוונים (שלא בהכרח נותנים מענה מלא או מספק לצורך בסיסי זה).
הצורך להיות מחובר באופן כלשהו לגוף אנושי רחב יותר, לקבוצת שייכות המעניקה גם זהות אישית- אנושית, מתבטא בהרבה צורות.
הצורות מוכרות, אך הצורך שמניע את ההתנהגות האנושית לא פעם נסתר מהעין.
מה המחבר בין צפייה בסרטים, לצפייה בספורט, לצפייה בפרסומות, לקריאת ספרות ושירה לקריאת פוסטים,
להאזנה למוזיקה, לשימוש בפייסבוק, ולעוד התנהגויות אנושיות המהוות חלק מסדר היום של אנשים רבים?

לפי הבנתי, הצורך לצפות מקרוב באנשים, בעשייה ובהתנהגות שלהם, במראה שלהם, ביצירה ובביטוי שלהם, הוא ביטוי של הצורך בקרבה והשתייכות.
הצורך להיות מוקף באנשים, לפגוש, להיות בתקשורת (בשיחה, במגע,) עם מישהו שבנמצא.
הרצון להסתכל על אנשים, להתקרב אליהם, להסתכל בהם ישירות, בפניהם, להביט בעיניהם, להציץ למחשבותיהם ורגשותיהם…
דברים שאנחנו עושים בזמן התקרבות אמתית אל אדם- חבר, בן זוג, ידיד.
התנהגות כזו נוכח אנשים אחרים היא התנהגות שאין לה אישור חברתי. היא מציצנות, פולשנות.
אבל יש נסיבות בהן אנחנו מוזמנים במלוא הלגיטימציה, לנהוג כך.

כשאנו צופים בסרט, בעזרת המצלמה שיצרה עבורנו חוויה אנושית, אנחנו מביטים בפניו של אדם אחר, לא פעם ממש מקרוב, בעיניו, והעוויות הפנים שלו, בשפת גופו, בהתרחשויות שקורות. ברגשותיו, בחלומותיו. כאן זה מותר.
גם צפייה בכול אדם העומד על במה ,ומציג בפנינו משהו, מאפשרת לנו לנעוץ מבטים בפניו, ובגופו.
בספורט בהחלט יש ביטוי חשוף יחסית לגוף. וגם לא פעם לרגשות.
בשירה נחשפת נפש האדם, מתבטאים רגשות אנושיים.
בהופעות מוזיקה, בתיאטרון. אנשים מתווכים בינינו ובין יצירה שיצרו בעצמם או יצרו האחרים.
במפגשים אלו עוברים מסרים אנושיים, שיוצרים חוויה בתוכנו.
אפילו כשאנחנו נמצאים מול מרצה, או מנחה או מדריך, מותר לנו להביט ישירות, ולעקוב בגלוי אחר עמידתו, המימיקה שלו, מחשבותיו, ולנסות לפענח אותו.
הצפייה יכולה להיות בעולם האמתי, ישירה, אך גם באמצעות מסך. גם הצפייה בתיווך המסך מעוררת אותנו להרגיש ולחוות.

מתוך צפייה זו, לא פעם מתעוררת תחושה של קירבה והזדהות, שנוצרת באותו רגע, ולפעמים אנחנו שומרים אותה בליבנו, והחוויה הזו, האינטימית באופן כלשהו, ממשיכה ומלווה אותנו, קשורה לדמות שעוררה חוויה זו בליבנו. נחרתת בזיכרון, ולעיתים גם נשארת אתנו לכול החיים.

הצורך הזה מנוצל גם בפרסומות , המשתמשות בדמויות אדם, שיגרמו לנו לחוויית הזדהות, או קרבה, או משיכה.
הדמויות המופיעות בפרסומות נועדו כדי לשבות את ליבנו, ועובדות על הצורך שלנו להביט ישירות בזולת, ולהתחבר דרכו אל רגשות או תשוקות שבנו.

התרבות מכוונת אותנו להשתמש בתחליפים, במקום ללכת בדרכים ישירות וטבעיות. לצרוך חוויות חלופיות , במקום לספק את הצרכים הבסיסיים באופן ישיר.

אני מקווה שנטפח את כישורינו הטבעיים- לפגוש בפשטות, ומתוך פתיחות אמון וקבלה זה את זה. להביט בעיניים, להתבטא בגלוי ובכנות.
ליצור חווית קירבה, וקשר אנושים עם מי שאנו פוגשים, מוכר או עדיין לא.
כי זרים הם אנשים שעדיין לא הכרנו.

מחשבה אחת על “מציצנות והצורך להיות חלק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s