זיכרונות

אוסף הזיכרונות שלי גדול, וממשיך לגדול.

Old tree

גזע עץ

כמו אמא שלי, זוכרת את עצמי מגיל ממש צעיר, ובהמשך – לאורך השנים.
יש בי אוסף של תמונות, ריחות, טעמים, מנגינות. חוויות.
וכמובן אוסף של אנשים. מה אמרו לי, מה הרגשתי. מה חשבתי.
זוכרת את המחשבות, את הפרשנויות שלי למציאות. את ההתנהלות שלי. את מערכות היחסים שלי עם הסביבה. מה החצנתי, מה הסתרתי. אוסף מורכב ביותר.
נכון, אלו שברי דברים, קטעים נבחרים, אבל יש בי אוצר שלם. אוצר-, מהשורש א.צ.ר שפרושו אסף, אגר. צבר. וכך האיסוף, האצירה, עם הזמן הצטברו לאוצר שלם.
(הטיות הפועל — לִאֲצֹר,: אָצַרְתִּי, אָצַרְתָּ, אָצַרְתְּ, אָצַר, אָצְרָה, אָצַרְנוּ, אָצַרְתֶּם, אָצַרְתֶּן, אָצְרוּ, אוֹצֵר, אוֹצֶרֶת, אוֹצְרִים, אוֹצְרוֹת, אֶאֱצֹר, תֶּאֱצֹר, תִּאַצְרִי, יֶאֱצֹר, תֶּאֱצֹר, נֶאֱצֹר, תִּאַצְרוּ, תֶּאֱצֹרְנָה, יִאַצְרוּ, אֱצֹר, אִצְרִי, אִצְרוּ, אֱצֹרְנָה, אֲצֹר
כתיב מלא – לִאֲצוֹר, אֶאֱצוֹר, תֶּאֱצוֹר, יֶאֱצוֹר, תֶּאֱצוֹר, נֶאֱצוֹר, תֶּאֱצוֹרְנָה, אֱצוֹר, אִיצְרִי, אִיצְרוּ, אֱצוֹרְנָה, אֲצוֹר).

הזיכרונות הנם אוסף גדֵל. מי שזוכר, צובר. אולי זה קשור בהיאחזות במוכר, (המוּכָּר מְמַכֵּר?)
יש במקביל צורך לשחרר, לחלוק את הזיכרונות, לספר. לדבר. לפעמים סתם להיזכר, כלומר לספר את הסיפורים. לעצמי. לאחרים. אבל לא לזרוק, לא למחוק. האוסף גדול, ולא ממש ממוין.
מבין הזיכרונות יש נעימים, יש קשים, יש מעיקים.
הזיכרונות הם חלק מהזהות. ממה שאני יודעת על עצמי, חושבת על עצמי.
משאב, ממנו שואבת לעיתים נחמה, ולעיתים חשש וחרדות.
למדתי שזיכרונות מוטבעים בנו ברמת רקמות הגוף. מטביעים חותם גם במערכת הפיזית שלנו. זיכרונות קשים משאירים בה מתחים וכאבים. זיכרונות טובים יכולים להביא לשחרור, לתחושת רווחה.
הזיכרונות שאצורים בגוף, אין לי שליטה עליהם. לעיתים במהלך טיפול גוף נפש משהו שם צף ומתגלה, לפעמים אולי משתחרר.
זיכרונות מהווים חלק מארגז הכלים. בהם שמור הניסיון שצברנו חלק מהכלים התיישנו. חלק מהכלים ממש משרתים אותי נאמנה.
זיכרונות יכולים להיות חומר גלם לסיפורים. לפעמים הם משפיעים על ההווה, הם מהווים סוג של משקפיים דרכם אנחנו מתבוננים במציאות, ובעזרתם מפרשים אותה.
הרגעים החולפים של ההווה וההוויה, החיים והחוויה, נשארים וממשיכים לחיות באוצר הזיכרונות.
אנחנו שומרי האוצר. הכול נאצר בצורה כלשהי. לא הכול נגיש.

בחיים הכול נע ומשתנה, וכול רגע חדש.
אנחנו מבלים רבים מהרגעים החדשים בחיטוט בחדר האוצרות, בשהייה עם זיכרונות על רגעים אחרים. מתקשים להכיל את כול הרגעים החדשים, והגירויים החדשים. בורחים למקום שכבר היינו בו, שמשהו בו קוּבַּע והסתיים. רק בחדר האוצר הזמן נעצר. העבר ממשיך להתקיים. והישן רב מהחדש.
לא פעם מתקשים להיות כאן ועשיו, ובמקום זה מבלים עם הזיכרונות.

חשבתי לכתוב על זיכרונות, וזה מה שצץ ועלה.
ולא ידעתי שזה מה שינבע.

2 מחשבות על “זיכרונות

  1. דברייך מעניינים וקל מאוד להזדהות אתם, במיוחד לאנשים כמוני שצברו אף הם "אוצר" לא מבוטל של זכרונות, טובים יותר וטובים פחות. הקטע האחרון חשוב בעיני במיוחד כי הוא שם אצבע ומתריע מפני הנטייה הטבעית שלנו "לברוח" ולהתכנס מדי פעם אל תוך חדר הזכרונית, בד"כ הנעימים ברגעים שבהם אנו מתקשים להכיל את עולם המציאות בהווה המשתנה לנגד עיננו בקצב מסחרר. התובנה שלי מכך היא שרצוי לנו למצא את האיזון הנכון בין התרפקות על העבר התופס מקום חשוב באישיותנו, לבין התמסרות לחוויות ההווה שחיי היום יום מזמנים לנו בשפע. תודה לך על דברייך המחכימים ושבוע טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s