חיים ומוות

יש מי שמאמין שמוות הוא סוף, ויש מי שמאמין שזה רק שלב מעבר, שלב בדרך לעולם הבא, או לגלגול הבא.
המטענים הרגשיים שצפים סביב ההיזכרות בסופיות החיים, קשורים במידה רבה במערכת האמונות לגבי מהות שלב זה.

Seedling of carob tree
סוף והתחלה

המחשבה על המוות כרוכה הרבה פעמים בפחדים.
פחד מהבלתי נודע באופן כללי.
פחד מהסופיות, מהפרידה.
ההורים והחברה מלמדים אותנו להיזהר, לשמור על חיינו. לקדש את החיים.
בתרבות בה גדלתי לא עוסקים במוות, אלא בבריחה מפניו, והתכחשות לכך שיגיע. לפעמים כותרת הספר "אישה בורחת מבשורה" שכתב דויד גרוסמן, נראה לי משקפת מצב אנושי כללי,
בו כולנו בורחים מבשורה, מעסיקים את עצמנו, ואת התודעה שלנו באלף ואחד דברים, כדי לא לחשוב על הבשורה שצפויה לנו, שהיא המוות. חלק מהעשייה האנושית נראית לי כבריחה מפני המחשבה על סופיות החיים האישיים.
כשאבא שלי ידע שמותו מתקרב, אמר- לכולנו נקבע כבר גזר הדין, אבל לי כבר יש תאריך.
ועוד נהג לומר- החיים קשים, אבל המוות רע יותר.
לא כולם חיים בצל הפחד מהמוות. אבל נושא המוות ישנו בתודעה.
מידי פעם ידיעה זו מעוררת גם עריכת חשבון נפש- מה עשיתי בחיי, האם אני מרוצה מכך, שלם עם עצמי? האם חיי היו בעלי משמעות?
מה אשאיר אחרי?
מה הייתי רוצה מאד לעשות או לחוות, ולא העזתי, או עוד לא הספקתי?
מרכיב הבריחה שקיים גם בעיסוק התמידי בדברים שונים, כולל גם בריחה מחשבון הנפש, מההקשבה לקול בתוכנו, ששואל שאלות.
שאלות כאלו צצות לרוב באופן יותר מודע סביב עשור שנים שחולף, במעברים מגיל שלושים לארבעים,
ואחר כך גם לחמישים, ולשישים.
אצלי חשבון הנפש צץ בנקודות זמן שונות- לקראת ימי ההולדת שלי, ומידי פעם כשאני מרגישה שאיבדתי מיקוד וסדרי עדיפויות לגבי החיים.

פחדים מהמוות שינקתי בילדותי היו קשים. מניחה שנדבקתי מפחדים שנשאו הוריי, שגדלו בתקופות שהביטחון בחיים היה יותר רעוע, והאיומים של מחסור במזון, מחלות, מלחמות היו יותר קרובים ומוחשיים.
בקטנותי, הפחדים היו תוקפים אותי בווריאציות שונות, כמו אצל ילדים – מפלצת מתחת למיטה בלילה.
מחבלים- שאז נקראו "מסתננים". מחלות.
כשהייתי חולה ממש, תהיתי האם אתעורר חיה בבוקר. פחדים שלא שיתפתי בהם איש כמדומני.
אחר כך רציתי שיישאר משהו אחריי, כמו ספרי הזיכרון לנופלים שהיו בבית.
אחר כך החלטתי להתמודד עם הפחדים- במודע. לקבל את המוות אם יבוא, כחלק מהחיים. כבר הייתי בת עשרים. וזו היתה מין החלטה פנימית- (מלחמת יום כיפור ברקע, והליכה לישון במקלט) להיות פטליסטית, לקבל את הגורל, במקום להיות בפחדים נראה לי עדיף, וגם נראה לי שהבחירה בידיי.
הדו שיח עם הרגשות שהמוות מעלה בי נמשך.
בהמשך הבנתי דבר נוסף- שמחשבות על המוות שלי, ואיך הייתי רוצה לפגוש אותו, היו בחלקן עיסוק של בריחה. מחשבות בריחה מהתמודדות עם החיים.
הבנתי שהחיים הם שמפחידים אותי. ההתמודדויות עם תביעות החיים.
הידיעה שההתמודדות לא נמשכת לנצח, היתה מפלט.
המוות התחיל לקבל משמעות של שחרור ("שוב לא אסבול כאב שיניים"… כתב ג'ורג' ברסנס, בשיר הצוואה,אותו תרגמה לעברית נעמי שמר, ומאד אהבתי לשמוע אותו בביצוע של יוסי בנאי).
לפעמים לא בטוחה האם החשבון של להישאר בחיים או להיפרד מהם, חשבון השמחות והחוויות, מול צבירת כאבים והתמודדויות, מה מכריע את הכף.
אלא שדודה שלי שאהבתי היתה אומרת שאין מה למהר. את המוות לא נפספס. אז כדאי לחיות.
ודוד אחר שאל אותי בצעירותי- האם החיים הם זכות או חובה.
לא עניתי לו, כנראה. אבל המחשבה ליוותה אותי, השאלה של הבחירה, האם מותר לבחור?
ומה משמעות הבחירה לחיות?
בינתיים, אנחנו פה. תמיד זה בינתיים. עד ש-.
ואם אני כאן- איך אחיה כך שחיי יהיו ראויים, משמחים , עבורי ועבור אחרים?

פתחתי את הפרק בקהלת (חיפוש בגוגל, במחשב העלה את פרק ג בקהלת.. ) האומר:
" א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת…
… כב וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי-הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו:"
הצצתי גם בפסוקים אחרים. בפרקים נוספים. המסרים מבלבלים. מעורבים. והידיעה שהכול יסתיים, מלווה את פרקי הספר הזה.
נראה שמודעות והתלבטויות הם צמד המלווה אותנו כבני אדם במהלך דורות רבים

Complicated things

דברים מסובכים

.

2 מחשבות על “חיים ומוות

  1. תודה איריס. פוסט מעורר:).
    מצאתי את השיר המתואר ונהניתי מהקלילות של הטקסט למרות כובד משמעותו.

    רוני ק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s