בין שישים ושש לשישים ושבע- בדרכי החיים

המכונה המופלאה, והנשמה   18.11.17

The seeds are ready

הזרעים מוכנים

בתוך המכונה הזו
ההולכת ומתבלה
בתוך המכונה המופלאה הזו,
ההולכת ומתכלה
יושבת לה נשמתי, צעירה לנצח,
חוששת מהיום בו הזקנה והכליה
יגעו גם בה,
מהיום בו תאבד את צלמה.

רוצה לפרוח מגופה בטרם
תֹאבַד.
אין מה להישאר בעולם הזה לעד. מסתפקת במסע שכבר עברה,
במטען עברה.
מניין ימי עתידה לא נודע.

החיים היו
ויהיו חידה.
לא באמת רוצה
להילקח, לעבור דירה, לשנות צורה.
רוצה-
יום אחד, פשוט להיפרד
ולדעת,
הפרשה הזו סגורה.
הייתי ואינני עוד.

Flowers of pink nipple Bristly Hollyhock

פריחה- חוטמית בהירה

הייתי צורה משתנה וחולפת,
היו מחשבות ורעיונות, שטבעו חותמם בעולם.
היו חומרים ששימשו, ועכשיו יחזרו כולם,
והייתה חוויה,
בלעדית, מפליאה.
תודה לבריאה.

תודה.
מוכנה כול יום לפרידה.
ובכול זאת מוכנה (עדיין)
לפגוש מחדש יום חדש,
למצוא במה למלא אותו,
ועל מה לכלות כוחות,
ובמה עוד לגעת,
ומה עוד לחוות.

"בינתיים" –
זה שם התקופה.
נשמתי רוצה
לעזוב זקופה.
שלמה.
כמות שהיא.
אני
זו היא
לא גופי.
והוא המרכבה, ובית נשמתי .
באהבה איתו, עד מותי.
~  ~  ~
האם מזדקנת?
ממתי, ואיך אדע שאכן, מלבד האותות במראה, במראֵה, מחושים וחששות.
מטפחת מולם- כנגדם גמישות, והתחדשות.
בין שישים ושש, לשישים ושבע, די באמצע, נדמה לי. מעט אחרי.
עם השנים החולפות, החיים מתכווצים להם.
כמו התמונות שאומרים שחולפות מול העיניים לפני שמתים.
רק הייתי ילדה, עוד זוכרת את צעדי מאז, והימים עוברים עכשיו במהירות, וכול עונה היא שלושה חודשים קצרים, בני ארבעה, ארבעה וחצי שבועות, שמתחילים ותכף נגמרים.
הדברים כבר לא נגררים, רק ממהרים.
אצלי הימים ארוכים, מלאים. כמו יומיים ביום אחד, לפעמים יותר.
אבל השבוע חולף, עובר. ואם לא כותבת כול מה שעשיתי, הזיכרון אבד. מה שלא תועד-
לא ייזכר.
המון מעשים שונים, מפגשים, בחירות, החלטות.
מִתגַבּרת, מוותרת, משחררת. לפעמים כך, לפעמים אחרת.
שוכחת. נזכרת.
בין להשקות את עץ הלימון, לתליית הכביסה, מנקה משהו, ומתקנת, עונה למייל, מטלפנת, אוכלת, שותה, משתטה. מסדרת מיטה, וניגשת למחשב, לקרקע את מחשבותיי, ולתעד.
המון מחשבות רצות, מה שלא תיעדתי אובד, אולי חלקים יחזרו אלי שוב.
מקווה שיחזור, מה שאכן חשוב.
חיה בתוכי. חשה בחיים שסביבי.
איזה נובמבר מוזר, קצת קיצי עדיין, כמעט אביבי.
היופי סביבי. לפעמים זוכרת להתבונן, ולספוג.
לפעמים חולפת על פני הדברים, שקועה בתכנונים ובמחשבות.
משתדלת וזוכרת לשים לב לטוב וליופי.
ולחיות בשלום עם המציאות.
לראות את הפלא שהוא. גדול מלהבין, מלהשיג, מלהכיל.
לסנן מה שמחלחל פנימה, להפריד בין מה שמפרה ומזין, לדחות מה שמכווץ ומצמית ומצמיא.
להיות זו שרָוָוה, ומַרְוָוה.
להשקות באהבה.
להצמיח, להפריח, לסמוך (בשתי משמעויות).
אלו מן הדברים ששזורים ביַמַיי. מאזנים את הפחדים מהעתיד, ואת ההתרכזות בספקות וחששות.
מבריאים אותי.
כול יום מתנה חדשה, שמתגלה לאורך השעות החולפות, מתנה שנפתחת לאיטה. והשינה שבין מתנה למתנה, שהיא בפני עצמה מתנה.

3 מחשבות על “בין שישים ושש לשישים ושבע- בדרכי החיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s